קריירה של השחקן, הכותב, המחזאי והבמאי גיל צ׳רנוביץ, 45, ידעה תהפוכות רבות לאורך השנים. הוא היה קופירייטר, כתב מילים לשירים של שרון חזיז ולהקת היי פייב ולטלנובלות טלוויזיוניות, השתתף בהצגות של הקאמרי, תיאטרון חיפה, צוותא ואחרים, ובסוף גם התגלגל להיות המנהל האמנותי של תיאטרון הילדים והנוער אורנה פורת. אך ללא ספק, מה שדחף אותו לאור הזרקורים היא העובדה שבשנים 2001-1995 היה חבר בלהקת בנות פסיה, שם גילם בלבוש דראג את אתי ״האטית״.
״מכל העבודות שכתבתי וביימתי, יש שתיים שהייתי נוהג אחרת לגביהן. הראשונה היא ׳אוסולומיו׳, שהייתה ההצגה הראשונה שיצרתי בתיאטרון. היום הייתי ניגש לדיאלוג על עיצוב הבמה ולבימוי המעברים שבין הסצנות אחרת לגמרי. ההצגה הייתה בנויה מסצינות בלוקיישנים שונים, ולכל לוקיישן היה נדרש חילוף במה שנעשה על ידי כל השחקנים, ולקח זמן. ההצגה סבלה מחילופי במה מסורבלים והקהל חיכה בחושך. היום הייתי מכוון לעיצוב במה כזה שנותן תחושה של העולם׳ שבו מתרחשת ההצגה, יותר מאשר הפרדה למקומות התרחשות מובהקים״.
ולגבי העתיד? "יש לי פנטזיות יותר מאשר חלומות״, הוא אומר. ״למשל, הייתי חולם להיות זמר. אני אדם מוזיקלי והכל בסדר, אבל אני מתכוון זמר עם קול אמיתי. בנוסף, הייתי רוצה להיות סטדנאפיסט. חוויתי ביצוע סטנד-אפ דרך דמותה של אתי בפסיה, אפילו מול קהל של אלפים, אבל לא
כגיל צ׳רנוביץ. לא סטנדאפ נקי, לבד על הבמה״.
״בשביל להיות זמר צריך קול של זמר שנעים לאוזן, ושיש לו ויברציה בסופי שורות. ובשביל להיות סטנדאפיסט צריך שזה יזרום בעצמות, מעבר לרצון וטיפה אמונה עצמית. סטנדא-פיסטים הולכים ורושמים לעצמם כל היום פאנצ׳ים בראש על כל מה שקורה להם. לי יש מיליון מחשבות במהלך היום, אבל אין בהן פאנצ׳ים של מופע״.
״דווקא מרוצה, אבל מה לעשות, אי אפשר להיות טובים בכל דבר. תחום, למשל, שאני מאוד לא מרוצה ממנו, הוא פיננסים. בעוד שכולם סביבי מבינים את המושגים המקצועיים של קרן השתלמות, מדד, תשואה, נקודות, ממה בנוי תלוש שכר, ואיך בכלל קוראים את הדפים האלה, אני מרגיש בחושך״.
״ממש לא. בהתלבטות אם להיענות להצעה חשבתי רק על התפקיד עצמו: מה יהיה, איך יהיה, מה זה בדיוק והאם אצליח, אבל לא שום דבר שקשור באלמנט של פרנסה קבועה, כי זה משהו שאף פעם לא אפיין את הבחירות שלי. כעת, אפשר להודות שהאלמנט הזה
חוויית ההורות עוררה אצלו מחדש חלום ישן: לפתח פורמט של הצגות שנכנסות לתוך גן הילדים, דבר שהוא עושה בתפקידו הנוכחי. ״כל שנה אנו יוצרים הצגה כזאת, ואני אישית אוהב מאוד את התוצאה״, הוא אומר. ״בימים אלה אני מקדם חזון נוסף שהיה לי בעבר: מופע תיאטרלי ייחודי לפעוטות. הייתי הראשון בארץ שיצר בארץ מופע כזה (׳תיאטרון פצפון׳) לפני שלוש שנים, והשנה יצרתי את השני (׳צוציקים׳)״.
״לא נתקלתי בהרמת גבה. אני מאמין שחלק לא מזהה ולא מקשר, חלק לא שמע על פסיה, ואולי יש עוד חלק שמקווה שאדאג לילדיו הרכים בדיוק כמו שדאגתי להיראות טוב על עקבים. כסטרייט שעשה דראג, אני ממליץ לכל שחקן לעשות דראג, זה כיף אדיר״.
התרעות פיקוד העורף