בשנותיה הראשונות של המדינה, הרבה לפני שהתקיימו שלל הטקסים האלטרנטיביים ליום הזיכרון לשואה ולגבורה דוגמת ״אנשים לא מספרים״, ״זיכרון במשרד״ או ״זיכרון בסלון״, היו כאן רק טקסים ממלכתיים, כמו זה של יד ושם בירושלים, ומאז שנחקק חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה בשנת 1959 החלו לערוך טקסים ערכיים באווירה דומה גם בבתי הספר ברחבי הארץ.
במהלך השנים שינו חלק מהטקסים את אופיים והפכו לאישיים יותר, ובשנים האחרונות צצו יוזמות המנסות לשנות את מעטפת הזיכרון האידיאולוגית הזו, אם בשל אי נוחות מהקשר המובנה בין טקסי השואה ובין לאומיות ותקומה או משום שהחיבור האישי של אותם יזמים לשואה הלך ונחלש.
במקום צפייה מסורתית בתוכניות הטלוויזיה המיוחדות ליום השואה הם החלו להציע לצעירים אחרים לערוך או להשתתף בערב אינטימי, שכולל עדות ושיחה עם שורד שואה, דיון פתוח ומשמעותי בין כלל המשתתפים וכל פעילות אמנותיות אחרת שאותו סלון בוחר לקיים. ״אנחנו מאמינים שכדי לזכור את השואה, חשוב קודם להקשיב לאלו שהיו בה, ושרדו כדי לספר. אנחנו גם מאמינים שכדי לעסוק בשואה באופן שמתאים לשנת 2015 צריך להחזיר לעיסוק בשואה את החופש ממסגרות ומפורמליות, מהממלכתיות שבמשך שנים הרחיקה רבים מכל רצון לעסוק בה״, אומרת שני ברוסילבסקי, מיזמיות הפרויקט, יחד עם כמה מאורחי הערב הראשון וחברים שנוספו במהלך השנים.
״זיכרון בסלון״ הפך כבר לתופעה חברתית בהיקפים גדולים ובשנה שעברה השתתפו במסגרתו עשרות אלפי אנשים בכ-800 סלונים שונים בארץ וביותר מ-150 בתים ברחבי העולם, והשנה המיזם גלש לחללים ציבוריים ולמסגרות רבות נוספות. ״'זיכרון בסלון' זו קהילה החוצה גבולות גיאוגרפיים ודמוגרפיים, קהילה של אנשים שמתחברים סביב הרצון המשותף לייצר שיח פלורליסטי, לייצר משמעות, להתקרב לנושא השואה ממקום אישי ובין-אישי״, מוסיפה חברה נוספת בצוות המוביל את הפרויקט, שירה ציפריס.
אתר האינטרנט של הפרויקט הוא נקודת מפגש ראשונית, גם לאלו המבקשים לארח בסלון ביתם וגם לאלו שמעדיפים להתארח בסלון אחר. מעבר לתיווך בין המארחים והמתארחים האנונימיים, מציעים האתר וצוות הפעילים של "זיכרון בסלון" גם סיוע בארגון הערב, באיתור איש העדות שורד השואה ובבניית התוכן - איך כדאי לערוך את הערב, כמה אנשים כדאי לארח (לא יותר מכמה עשרות) וגם רשימת נושאים מומלצים לדיון, כמו הפליטים בדרום תל אביב, יחסי ישראל-גרמניה, גזענות, שואת הארמנים, וכל נושא שיוצר שיח עמוק ומשמעותי המנטרל את הקדושה מיום השואה.
אין חובה על לבישת חולצות לבנות או ארשת פנים רצינית, ובירה וכיבוד מתקבלים בברכה. לאורך השנים הצליחו יזמי ״זיכרון בסלון״ לשרטט נוסחה ייחודית החושבת מחוץ לקופסה, ומציעה מעבר נוח משגרת היומיום אל הזיכרון ורגשי האשמה. במרכזה עומדת לרוב העדות של שורד שואה הגוררת שיחה או ויכוח, אך באווירה ביתית ולא פורמלית המאפשרת פתחון פה לאמירות חריגות ואף בוטות, ובעיקר מפגישה הנוסחה בין הרצון של צעירים רבים לזכור ולהתייחד ובין הצורך הטבעי שלהם להתפרק, לשתות, לבלות או במילים אחרות - לחיות. ״אין דרך אחת לקיים ערב כזה, בדיוק להפך. המטרה מקדשת את האמצעים והם שונים ומגוונים״, מפרט אתר הפרויקט.
״אינני ניצולה קלאסית כי לא הייתי בגטו או במחנה עבודה ולא הרגשתי כלל שראוי שאספר מה עברתי, אבל הצעירים בסלון רצו לשמוע ושאלו שאלות ובעיני 'זיכרון בסלון' הוא גשר בין הדורות והנצחה טובה ביותר לשואה״, מוסיפה ציפורה לרנר, שהשתתפה באחד הסלונים בשנה שעברה וסיפרה שם לראשונה את סיפורה, כמעט 70 שנה אחרי תום המלחמה.
״כל החיים ידעתי שאין לי משפחה מהצד של אמא שלי, אבל מאוד רציתי לדעת מי אני ומאיפה אני באה״, משחזרת גרינשפן, שאירחה בשנה שעברה בסלון דירתה המרווחת אירוע במסגרת ״זיכרון בסלון״ (גילוי נאות: הכותב ערך את האירוע בעקבות המסע לחקר שורשי המשפחה שביצע עבורה). לאחר אותו מפגש היא משוכנעת כי זו דרך חזקה ומעניינית להנציח, לזכור ולכבד. ״היה לי חשוב להגיע לדור השני והשלישי כי אני מחפשת במה להבהיר לאנשים את חשיבות הגניאלוגיה, שפתרה לי המון סימני שאלה״, היא אומרת. ״אם אני לא הייתי מחפשת, ילדי כבר לא היו מחפשים. המפגש היה נפלא כי הגיעו צעירים זרים בני 20 פלוס, שזהו גיל נכדי, ילידי הארץ, וזה מאוד הרשים ושימח אותי ובמקום שעתיים כולם נשארו כאן עד אחרי חצות וזה אומר הרבה. לדעתי, החיבור הזה, בין חקר העבר ושורשי המשפחה לבין הצורך לזכור ולא לשכוח הוא טבעי, כי זהו הזיכרון הפרטי שלי״.
השנה היא יוצאת מהסלון הביתי שלה לאירוע ״זיכרון בסלון פוגש את הנרדפים האחרים״, שנערך בשיתוף אגודת הלהט״ב במועדון הבר-נוער בתל אביב. מעבר לרצון של ורד לשתף קהל נוסף במקרה שלה וחשיבות חקר שורשי המשפחה כדרך לעסוק במשמעות של השואה ולא רק בממדי הטרגדיה שלה, בחר ״זיכרון בסלון״ זה לעלות את הרדיפה וההשמדה של הומוסקסואלים על ידי הנאצים, יחד עם מיעוטים רבים אחרים שסיפורם אינו מוכר וקולם אינו נשמע. •
התרעות פיקוד העורף