״המשפחות השכולות לא זקוקות ליום זיכרון רשמי וטקסי. בשבילן כל יום מקפל בתוכו רסיסי געגועים. בחרנו להתחבר לזיכרונות הללו ולהשתמש בטכנולוגיה המופלאה של האנימציה כדרך להחייאתם. הזיכרונות הכי אישיים, שיחה משמעותית, מסיבת יום הולדת, בדיחה משותפת, מבט וחיבוק, הפכו לסרטוני אנימציה קצרים. מעין מאגר זיכרונות אישיים, אך גם קולקטיביים, שהולך וגדל״.
״לפני כמה שנים איבדתי חבר ילדות וקרובת משפחה, שנהרגו בשני פיגועי ירי סמוכים. זה היה מטלטל. עם הזמן הזיכרונות חומקים, מיטשטשים והכמיהה לאחוז בהם גדלה. אני מניחה שזה השפיע גם על בניית המיזם הזה. כל האחים שלי הם אנשי צבא, והחרדה האינסופית מהדפיקה בדלת, במיוחד בקיץ האחרון, רובצת שם תמיד״.
התרעות פיקוד העורף