תיאטרון גשר מסמן שוב ושוב את השחקנית בר שדה כהבטחה הגדולה של התיאטרון הישראלי.

והפעם שדה בתפקיד הראשי של המחזה "אליס", שעלה לאחרונה בגשר בבימויו של יחזקאל לזרוב. שדה מגלמת את אליס בארץ הפלאות בגילה הצעיר בסיפור. המחזה עצמו מביא את הגרסה המבוגרת של אליס בארץ הפלאות, שבה הפכה לאישה מעורערת נפשית, קרועת לב ורחם, רוצה בכל מאודה לעצור את הזמן.

שדה הצעירה (29), עדיין מלאת תום נעורים, מגלמת את אליס השובבה, הצעירה, כשהיא עדיין חפה מכל לקות נפשית.



במקביל משחקת שדה בעוד חמש הצגות בגשר: "כפר", "הדיבוק", "האביונים", "אותלו" (בתפקיד דסדמונה) ו"נופל מחוץ לזמן".

"אני מכירה את הספר טוב מהילדות", מעידה שדה על היכרותה ארוכת השנים עם "עליסה בארץ הפלאות" הקלאסי של לואיס קרול. "בעיקר, ממה שזכור לי, מווידיאו ישן כזה עם לחצנים בולטים כאלה, והקלטת הראשונה, חוץ מ'כמו גדולים' של אריק איינשטיין, הייתה 'עליסה בארץ הפלאות'", היא משחזרת. "הפרשנויות האינטלקטואליות של הספר פחות מעניינות אותי. יותר מרתקת אותי העובדה שהספר נותן במה למסתורין ולקסם שיש בחיים המוזרים האלה. גם העיבוד שיחזקאל לקח אליו את הסיפור מרתק בעיני. העובדה שהוא שם במרכז את חוויית הנטישה של הילדה הזאת מקורית מאוד".

היה קשה לחזור לזיכרונות ילדות?
"לרוב בני האדם קשה לשחזר ולקיים את התודעה שבה חוו את העולם כילדים. הניסיון לשחזר את המצב התודעתי הזה, ולא להיות מבוגר שמשחק ילד, היה עיקר המאמץ בתפקיד הזה. זה מה שיחזקאל כיוון אליו ואתגר אותי: לחזור לתודעה ילדית ולא להתיילד. הישירות והטוטאליות שילדים פועלים בהן, הרצונות החזקים, והעולם הפנימי הכל כך עשיר שאנחנו אוחזים בו בילדות, ומאבדים אותו ככל שאנחנו מתבגרים, זה, בעצם, מה שריתק אותי בדמות של אליס, ואלה הצבעים שניסיתי להביא".

מראך הצעיר הוא יתרון או חיסרון?
"מראי הצעיר? אומרים לי שאני נראית צעירה הרבה, אבל לפני שבוע הייתי באודישן עם שיער אסוף, והמלהקת אמרה לי שאני נראית מבוגרת מדי, וביקשה ממני לפזר את השיער. בהקשר הזה נראה לי שצעיר או מבוגר זה יותר עניין של איכות פנימית מאשר של מראה. מה גם שמאחר שזו במה, אפשר לבגר ולהצעיר בשנייה ובאיכות מדהימה. הייתי ילדה עם עולם פנימי עשיר ביותר, יושבת בחדר שעות, מעסיקה את עצמי, ומשאירה את העולם בחוץ. כשהייתי יוצאת החוצה, אני זוכרת שהגננת הייתה קוראת לי פטיפון שבור, כי הייתי מדברת ומפטפטת בלי הפסקה. העולם סיקרן אותי. הייתי תמימה מאוד, שואלת וחוקרת כל דבר".

נהוג לחשוב שלכל אמן יש שריטה או צלקת. מאיפה הצלקת שלך?
"וואו, צלקת זאת שאלה גדולה. אני חושבת שהצלקת שלי היא הדרך שאני חווה את העולם, והמחשבות שלי, שגרמו לי הרבה פעמים להרגיש לא שייכת. אני חושבת שדרך המשחק היא גם דרך לחיות ולהרגיש שייכת".