ידעתי שזה עניין של זמן ומתישהו זה יקרה״, מספר אלון דהן, שחקן הקאמרי.
כמי שזכה בקריירה הארוכה שלו ביותר מפרס או שניים, ראה דהן את עמיתיו זוכים בפרס התיאטרון ו״אני אפילו לא הייתי מועמד״. הפעם היה מועמד פעמיים: לפרס השחקן בתפקיד ראשי על תפקיד אברם היהודי בהצגת ״הכיתה שלנו״, ולפרס שחקן משנה, על תפקיד אפשטיין בהצגת ״גורודיש״.
״אפשטיין הוא במידה מסוימת מה שאני, אלון, במציאות״, אומר דהן על התפקיד שהעניק לו את הפסלון המיוחל. ״אפשטיין, יד ימינו של גורודיש, רואה דברים מעבר, כפי שאני רואה דברים שאנשים נורמטיביים לא מבחינים בהם ונקלע לטריקים ולקומבינות״.
אתה קומבינטור?
״סוג של קומבינטור. כילד, כשהיינו עולים על אוטובוס, הייתי גובה את הכסף מהילדים, קונה בו כרטיסייה ונוסע בחינם. הקומבינות האלה הן, כנראה, משהו שטבוע בי ב-DNA. אני לא גאה בהן, אבל הן חלק ממני. איתן אפשר לסמוך עלי שלא אתן לבמאים להתעלם ממני״.
פעם ראשונה שלך עם הלל מיטלפונקט.
״חיזרתי אחריו לא מעט, עד שזכיתי לשחק אצלו ב׳גורודיש׳. העבודה איתו, כמי שמכיר את המחזה שלו על בוריו, הייתה תענוג צרוף. בשיתוף הפעולה שלי עם דטנר, הוא גורודיש, יש הרבה פרגון. לא יכולתי לאחל לעצמי פרטנר טוב יותר ועוד במפגש הראשון בינינו על הבמה״.
צוחקים ובוכים
אם עוברים להצגה ״הכיתה שלנו״, מתברר שדהן לא היה שלם עם מועמדותו לפרס התפקיד הראשי על הופעתו, המרגשת אגב, בהצגה הזאת. ״הופתעתי״, הוא מציין. ״למעשה, זאת הצגת אנסמבל והתפקיד הראשי הוא של הכיתה כולה. ברגע שהציגו אותי כמועמד, הרגיש לי לא נעים כלפי החבר׳ה״.
דהן מתחיל את תפקידו כאברם כילד בן 6 ומסיים אותה בגיל 82. ״זה כתוב כל כך טוב, שכשהתחלתי לקרוא את המחזה, לא הפסקתי להתרגש ולבכות״, הוא מודה. ״לא נראה לי שהייתי מסוגל לעמוד בתפקיד הזה אלמלא הייתי אבא. כל השנים קיוויתי לאבהות הזאת ובתוך חמש שנים נהיינו מיכל (מהנדסת, יב״א) ואני הורים לשלושה - אורי, בן 5 והתאומות איה וגילי, בנות ארבעה חודשים. כשאני חושב עליהם, זה מרטיט אותי ומשפיע עלי לגבי איך שאני משחק את אברם הילד״.
איך העבודה עם חנן שניר, במאי "הכיתה שלנו", לעומת מיטלפונקט?
״'אתה האתנחתה הקומית שלנו', אומר חנן. 'הוא מוצא אצלי את הקומיות, כשלי לוקח זמן לקלוט את זה. כן, גם ב׳הכיתה שלנו', מחזה שגרם לי לבכות כשקראתי אותו. לעומתי הקהל צוחק במקומות מסוימים בהצגה, צחוק שנובע ממבוכה, או כדרך להתגבר על קושי. ככה זה בחיים. צוחקים ובוכים״.
השם דהן מסגיר את המוצא שלך, בעוד התפקידים של אברם ואפשטיין מצטרפים אצלך לשרשרת של תפקידים אשכנזיים.
״כנראה שעם כל המרוקאיות שבי, טבוע אצלי גם משהו שונה, עד שקורה שרוסיות פונות אלי ברוסית. כשאני מנסה לתקן אותן, הן לא מאמינות לי. זה מזל גדול לשחקן, כשזה מרחיב לי את מנעד התפקידים. אני בהחלט לא מקופח משום צד״.
בנוסף לאפשטיין ולאברם אפשר לראות בימים אלה את דהן בתפקיד מיטש בהצגת ״חשמלית ושמה תשוקה״, שכמו ״הכיתה שלנו״, מועלית בשת״פ הקאמרי והבימה, בבימויו של אילן רונן, ש״אצלו התחלתי את הדרך שלי בצעירי הבימה״. הוא נלהב מההזדמנויות לשחק עם שחקנים מהתיאטרון המתחרה. ״זה כמו לרקוד על שתי חתונות״, מעיר דהן.
הוא בן 43, בת ימי במקור. לדבריו, הגיע למשחק בנסיבות משפחתיות. ״בתור הבן הראשון, הנכד הראשון והאחיין הראשון במשפחה, קיבלתי המון תשומת לב מכל הסובבים, שעודדו אותי להציג בפניהם כל מיני קטעים״, הוא נזכר. מאותם קטעים הגיע לליצנות, שממנה התפרנס לא רע בתקופת הנעורים. באותה תקופה הופיע גם בדרמת נעורים שצולמה בטלוויזיה.
התיאטרון הוא הבית
לאחר שירות צבאי רגיל, סיים דהן בהצטיינות את בית צבי. עם השנים עבר אצלו הדגש מהטלוויזיה ומהקולנוע לתיאטרון.
״התיאטרון הוא בשבילי הבית, בעוד שכל הופעה על המסך היא לגבי כמו יציאה לחופשה״, הוא מעיד. ״זה עתה סיימתי להצטלם לערוץ 1 לסדרת ׳גירושין מאוחרים׳, על פי א״ב יהושע. יש לי שם תפקיד נפלא של עורך דין. בנוסף, שיחקתי לאחרונה תפקיד מרכזי של ראש ארגון פשע, בסרט של מני יעיש (׳המשגיחים׳). כמה שלא אופיע על המסך, אין לי את ה׳לוק׳ שיגרום למעריצים לרוץ אחרי ברחובות, וזה בסדר גמור מבחינתי״.
בין סרטיו, חקוקה בזיכרון במיוחד הופעתו הגרנדיוזית ב״סיפור גדול״, סרטם של שרון מימון וארז תדמור. כשאני מעיר לו שחבריו שם, דביר בנדק ואיציק כהן, עברו ניתוח לקיצור קיבה והתכווצו מאז פלאים, הוא מגיב: ״בתקופת ההסרטה הם היו גדולים וכבדים ממני. ההתכווצות שהם עברו היא שלהם, בעוד שאני תמיד הרגשתי שלם עם הגוף שלי. אומנם אני עושה כעת דיאטה, לצד אימונים עם מאמנת אישית. אבל זה בשביל הבריאות, מה גם שבגלל שיש לי סוכר קצת גבוה, אני חייב לשמור על עצמי. אין לי סיבה להתכווץ כמותם״.
לסיכום, איך אתה רואה את סערת התרבות שחוללה שרת התרבות?
״יש לתת לזמן לעשות את שלו, ולראות עם מי יוצאים למלחמות. גם אם כשחקן אני מוקף בחבר׳ה מהשמאל, אני אף פעם לא שוכח שאני ממשפחה מרוקאית ימנית. אני תולה תקוות בשרת התרבות, מירי רגב. נראה לי שבמעמדה החזק בפוליטיקה, יש לה הכוח לעזור לנו. אם נהיה חכמים לעמוד מאחוריה, רק נרוויח מזה״.