עד לפני פחות מעשור היה איתי מאוטנר אחד מעמודי האש שניתבו את התרבות התל אביבית בתחכום ובתעוזה. ידו הייתה בכל ויד כל בו. קצרה היריעה מלפרט את הרזומה שלו. אבל אם חסרה לכם דוגמא כמה החיים הפכפכים, אז היום הוא המנהל האמנותי של עונת התרבות בירושלים, הכוללת פסטיבל למוזיקה מקודשת, פסטיבל בבית, נקודת מגע ועוד. יחד עם נעמי פורטיס, מנכ"לית עונת התרבות, הוא נאבק כדי לבנות לעיר הזאת חלון ראווה חדש. הוא גם נשוי לדוגמנית שיר שומרון, יש לו ילדה בת 3 ולפני כמה שבועות הפך, בשעה טובה, אב בשנית.
"יש מספיק כיבוש במכורתי, שם נולדתי וגדלתי מרבית חיי. אני מגיע ממניע אחר לחלוטין. אני אוהב את תל אביב. מאוד. מחובר אליה ואל מה שמניע אותה, אבל גם יודע שאין עוד עיר בעולם כמו ירושלים. שום דבר, לטוב ולרע, לא מתקרב אליה.
"האמת שאני לא מחפש, לא חושב ולא מבקש, שירושלים תהיה עיר תרבות צעירה ומובילה. כל הקונספט של 'בירת תרבות עולמית', או 'רנסנס תרבותי', מבחינתי לפחות, אלה יותר סיסמאות של החלונות הגבוהים ופחות המציאות בשטח. תמיד יהיו ערים מעודכנות, אופנתיות, מודרניות יותר מירושלים. זה לעולם לא יהיה כרטיס הכניסה של העיר לשיח הבינלאומי. אני מאמין ששני הנרטיבים השולטים בעיר, נרטיב הקדושה והדת, ונרטיב ההיסטוריה והסכסוך, הוא הוא שמצמיח נרטיב ומציאות תרבותית כל כך ייחודית של העיר".
"זה הרעיון שלנו - לייצר תרבות ואמנות תלוית עיר, יעני סיטי ספסיפיק - יצירות שנובעות, מהדהדות ובעיקר מספרות את הסיפור המרובד, הפתלתל והכה ייחודי של העיר המורכבת והמרתקת בעולם.
"נסתכל עליהם, נכבד אותם, נבין שאנחנו פועלים לצדם, ונמשיך ליצור את האני מאמין שלנו".
"אין לי מושג. אני לא מתעסק בתדמיות. אני מתעסק ביצירה".
"הכלל הראשון שלימדו אותי במסלול האישי שבו אני צועד, הוא שהכל דינאמי. שום דבר לא נותר כפי שהיה. הכל בתנועה. פעם גרתי בירושלים. היום כבר לא. פעם הייתי רווק, היום אני בזוגיות + שניים. פעם הנחתי תוכנית בטלוויזיה. היום אני מנהל אמנותית את עונת התרבות. פעם היה ככה. היום זה אחרת. מחר גם".
'לקסיקון מרלין' - מפגש אישי ואינטימי עם מרלין ווינג - אישה חרדית, אימא ל 7, שחיה בלב שכונה אולטרה חרדית, ובד בבד היא מבקרת הקולנוע החרדית הראשונה, פעילה ענקית בפייסבוק, פמינסטית ולוחמת חופש.
התרעות פיקוד העורף