לפתע מסתמנת עדנה מסוימת לשירת אלכסנדר פן, מגדולי המשוררים העבריים. דמותו המרשימה צפה ועולה בהצגה "להיות אלכסנדר פן", שמעלים השחקן ירון מוטולה והצ׳לנית הדס קליינמן. ״פן״, כך נקרא אלבום משיריו שהוציא באחרונה המוזיקאי גיא לוי עם הזמרת טליה אליאב.
״לא רק אבא הושכח אלא כל המשוררים בני הדור שלו״, קובלת סינילגה אייזנשרייבר-פן, בתו של המשורר, כיום מדריכה במוזיאון הילדים בחולון. ״איפה השירה של אלתרמן? איפה השירה של לאה גולדברג? איפה השירה של יהודה עמיחי ואמיר גלבוע, שבאו אחריהם? כולם נמוגו. הם אינם. נוף השירה הולך ומתרוקן. בתרבות של היום יש אנשים מאוד אינטליגנטיים ומוכשרים, סופרים, מחזאים ומשוררים, אבל פוסחים על דור המשוררים של טרום מלחמת העצמאות ואלה שבאו אחריהם. את יונה וולך עוד מזכירים פה ושם, אבל היכן השירה של דוד אבידן ושל יאיר הורביץ? כל הגוורדיה ההיא נעלמה״.
אגדת אלכסנדר פן החלה להירקם ב-14 בפברואר 1906, אז נולד בניז׳ני-קולימסק, מקום שכוח אל בסיביר. שם משפחתו המקורי היה שטרן-פפליקר. אביו הוסיף את הפפליקר לשמו כדי להימלט מחובת גיוס לצבא הצאר. מאותיות השם המורכב יצר המשורר לעתיד את השם פן. לימים אימצו אותו בני משפחתו, בהם, יש אומרים, אביו של הבמאי ארתור פן.
אין מחלוקת לגבי זהות אביו של פן, יוסף, רב שהתפקר. השאר מעבר לכל דמיון, בעיקר לגבי זהות אמו של פן. לדבריו, היא הייתה מהסובוטניקים, כת נוצרית שומרת שבת, בתו של רוזן שוודי שהיה צייד דובים, דייג ואוקיינוגרף, שנקרא ינסן. והקשר ליהדות? פן סיפר שנימול וגויר בידי אביו.
סבו גידל את פן תקופת מה בנוף מושלג, בין דוברי השפה הצ׳וקצ׳ית. בטרם הרגו דוב לבן הפקיד הסב בידי פן הילד את כתובתו של אביו במוסקבה. בגיל 7 או 9 החל פן במסעו חזרה אל בית אביו, מרחק של אלפי קילומטרים. סינילגה שמעה מאביה כיצד עשה את דרכו בלוויית שני כלבי סן ברנרד שהגנו עליו. כהגנה מהקור הוא היה ממלא את נעליו בעיתונים. בדרכו הארוכה התלווה לחבורת נערי הפקר, שכדי לשרוד לא נמנעו ממעשי עבריינות.
היה או לא היה? כך פתח פן את ״שיר לעצמי״, שכתב ב-66׳, שש שנים לפני מותו הנמהר: ״בראשית הייתה זעקת אמי בהיוולד חיי/ אחר ברא אלוהים את השמים ואת הארץ/ ואת הדממה המתנגנת בבדולח פעמוני הקרחונים/ ואת הדב הלבן שישחק עמי בתופסת״.
סינילגה איננה אוהבת לשמוע תיאוריות אחרות לגבי מוצאו של אביה. "אז אומרים", היא אומרת בנימת ביטול ונאחזת בסיפורי אחיותיו של אביה, שלדבריהן כל השאר אגדה. בכל אופן, פן, אז כבר נער בן 14, הצליח להגיע לבית אביו במוסקבה, וכמסופר במשפחתם הם לפתו זה את זה בלא ניע ונראו כשני גושי קרח. הרבה חום לא הופגן שם.