"נשארתי אותו ג'וליאן, אולי לא יהודי לפי ההלכה, אבל מרגיש כמו בן אדם".
"לא, זה היה גם בגלל הטיימינג של הצחוק שלה".
הוא, ילד גדול של החיים, שערותיו אסופות על קודקודו במין קוקו מתפרחח ובלתי נשלט. מדי פעם משתחררת לו איזו העוויה או בדיחה מצחיקה, בפרט כשרולנדה לצדו. היא בת 58, ללא ילדים מבחירה, עלתה בגיל 4 מרומניה, בוגרת תיאטרון צה"ל והחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. "אם לא הייתי פוגשת את ג'וליאן, אולי יכלה לצאת ממני שחקנית רצינית", היא אומרת. "נשבעת לך שהתכוונתי להיות שחקנית דרמטית. אין בן אדם יותר מצחיק מג'וליאן. אם אחרי כל כך הרבה שנים יחד, הוא עדיין מצליח להצחיק אותי ברמות... גאון האיש הזה. צחוק משחרר את הכל. גם כשרבים או כשיש מתח, כשבאה בדיחה, זה נשכח. ג'וליאן הוא כמו ילד. אומנם אי אפשר לריב איתו על אמת, אבל לא פעם הוא מעצבן. בגלל הצחוקים, כנראה, אנחנו מחזיקים מעמד כל כך הרבה יחד".