דווקא עכשיו, כשאור הזרקורים לא מופנה ישירות אליו, דני גבע, מהשחקנים האיכותיים והמוערכים בישראל, מרגיש שלם, לראשונה בחייו. ולא משום שכיכב על כל במה אפשרית, כבש כל יעד בתעשייה ורכש מעריצים מהקהל הצעיר והבוגר. השנה הוא נכנס לעשור החמישי לחייו, והגיל הביא עמו חשבון נפש עמוק. לא מעט תובנות על החיים האישיים, על הקריירה. תוסיפו לכך הגשמת חלום, כשהפך סוף־סוף לאבא, בגיל 40, ותבינו למה גבע עף על עצמו מסיפוק של מימוש עצמי.
"בשנה האחרונה הרגשתי שדברים מתחילים להשתנות בי", גבע מסביר. "כל מיני קוביות במוח גרמו לי לראות דברים בצורה אחרת, באור שונה. גם האבהות שבדרך תרמה לשינוי, הבנתי שעומדת להיות לי אחריות מאוד גדולה כאבא. וכאחד שהיה מאוד מרוכז בעצמו, הרצונות שלי עברו לעדיפות שנייה.
במהלך הקריירה לא הייתה לי בעיה לוותר על הצעות עבודה, גם כאלו עם לא מעט כסף. היום אני לא בררן. אני נלחם בשביל עתיד טוב יותר למשפחתי. לא מזמן שיתפתי חברים בתחושותי ואמרתי להם 'לא עשיתי את זה, ולא הספקתי את זה'. הם השיבו 'על מה אתה מדבר? השנה עשית את הפרויקט הכי גדול של חייך, יצרת חיים. והם כל כך צודקים'.
היא הלכה לישון בלילה ולא קמה בבוקר. דום לב. מתברר שזה משהו תורשתי במשפחה שלה. זה הגיע ללא התרעה מוקדמת, כמו פיגוע למשפחה. זה הכניס את כולם לאבל ממושך, במיוחד את חנית, שהייתה מאוד קרובה אליה. הטרגדיה הקפיאה את כל התוכניות, בין היתר להביא ילדים לעולם, שכבר רצינו לפני חמש שנים. לקח לנו הרבה זמן לצאת מהטראומה".
הראיון נערך במסעדה ברמת השרון. צלם פפראצי שחולף במקום קולט את גבע ומתחיל לתקתק את עבודתו. גבע מרגיש לגמרי טבעי, לא מתלונן על היעדר הפרטיות שבמקצוע, כמו הקולגות שלו לביצה.
"לכל תחום יש את הבנפיט שלו", הוא אומר, "ברגע שאתה מסרב לקבל את הבנפיט של המקצוע שלך, אתה הופך למתחסד. מעצבנים אותי המתחסדים למיניהם שמסתתרים מזה או משתמשים באלימות נגד צלמי הפפראצי. בעיני זה נפלא, זה חלק מהמקצוע, ולפעמים זה החלק החשוב ביותר. כל אדם שעושה עסקים למד בחייו ששיווק הוא החלק העיקרי. זה השינוי שחל בי. כשחקן צעיר לא ראיתי את זה ככה, חשבתי שאם המוצר מספיק טוב, אז זה מספיק גם להצלחה. החיים הוכיחו לי אחרת. דאגתי יותר לדברים שאני עושה ופחות לחלון הראווה. כיום אני מאמין שתקשורת, מדורי בידור וראיונות הם חלק מהעבודה. זה לא פחות חשוב ממחזה או מסרט שאני עושה".
"זה התפקיד הראשון שלי בעולם הילדים, ובאופן מפתיע הוא גם די מאתגר", אומר גבע. "אני מגלם את ההורה האהבל של הילדים. זה נפלא בעיני, כי שנים הופעתי בשלל עבודות למבוגרים אבל מעולם לא זכיתי לתשומת לב או לפידבק נטול פילטרים ופרגונים כמו מאז שהתחלתי לשחק עבור הקהל הצעיר".
הוא לא רק שחקן טלוויזיה, שחקן תיאטרון, כוכב ילדים, מורה למשחק בבית צבי, מפיק ויוצר וזמר מתהווה, גבע מוסיף לרזומה תואר של דוגמן. הוא נבחר לשמש כפרזנטור בקמפיין לרשת אופנת הבגדים פולגת.
"זה קמפיין האופנה הראשון שלי", אומר גבע. "כשהייתי סטודנט שאלו אותי למה אני לא מדגמן. אני זוכר שהסתכלתי בדפי זהב וראיתי 'עופר רפאלי, סוכן דוגמנים'. נפגשתי איתו. הוא עשה לי בוק בחינם והתחילו לשלוח אותי לאודישנים. אבל בגלל העומס בלימודים בבית צבי לא היה לי זמן ללכת, והאמת שגם לא רציתי. כי מה פתאום שאהיה מוכן להיות מרוח על איילון? הציעו לי להיות פרזנטור של חברת אופנה גדולה וסירבתי, כי זה הרגיש כאילו אני בוגד באמנות שלי, סתם שטויות של ילד אידיאליסט. היום אני מאפשר לעצמי צמיחה וגדילה. פולגת זה דבר שרציתי לעשות, ואני שמח מאוד שפנו אלי".
עוד מעט תגיד שאתה פעיל ברשתות החברתיות.
"כן, גיליתי שזו פלטפורמה שיווקית נהדרת. התחלתי להעלות מערכונים קצרים באינסטגרם ובפייסבוק. באופן מפתיע משדרים אותם ב'צינור לילה', או בתוכנית אחרת שלוקחת משם ומציגה בעצמה. אני מייצר דברים לרשת והם משווקים את עצמם. אפרופו רשתות, לפני ארבעה חודשים הפקתי וביימתי סדרה אינטרנטית. שיחק איתי החבר היקר והמוכשר מיכאל הנגבי, שלוהק להיות השוטר השני שמשחק לצדי. להיות אמן מבצע ואמן יוצר ביחד זה הדבר הכי מספק שיש".
אני דוגל בערכים כמו סובלנות, שוויון, קבלת האחר. אני מקדם את הערכים האלה על הבמה. הכלי הגדול שלי הוא יכולת האמונה שלי. האמונה היא הכוח הכי גדול של האנושות. אני נדרש להאמין כל פעם במשהו אחר מתוקף המסע שלי בחיים האלה. אם ניקח מקרן קולנוע ונקרין על קיר לבן אלומת אור, עדיין נראה קיר לבן. אבל אם ניקח תשליל, נגטיב, רק אז נראה תמונות ואת האור. אני מאמין שרק במחוזות החושך אפשר לראות את האור. כשהתינוקת שלי בוכה אני שמח, כי זה אומר שהיא רוצה משהו. זה חיות, זה רצון".
התרעות פיקוד העורף