"בעלי מאוד מפרגן. הוא ממש דחף בכל הנושא הזה, כי ידע כמה אני רוצה. לא הייתי מצליחה בלעדיו. הוא מעצים אותי ומאמין בי, הוא המנהל והיד הפועלת מאחורי נתי. הרבה יותר קל לי כשיש גב בבית".
כשסיימה את פרק אילת בחייה, חזרה מדני לאזור חיוג 03, נרשמה ללימודי משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין ולמדה שם במשך שנה. אחר כך נרשמה ללימודים אצל עופרה וינגרטן והופיעה בהצגות, למשל "כולם היו בני", אבל משהו היה חסר לה.
"הרגשתי מוכנה מכל הבחינות. הבאתי שני ילדים לעולם – אגם ורועי, בני שלוש וחצי ושנתיים - וידעתי שעכשיו זה הזמן, שהגעתי לבשלות נפשית. אני לא מה שהייתי לפני כמה שנים. התבגרתי, אני מסתכלת על העולם בצורה שונה. בזמן ההריונות, הצורך שלי לכתוב הלך והתחזק, אחרי שנים שבהן כתבתי רק למגירה. אז כתבתי לעצמי את השירים למופע וגם הלחנתי, שזה משהו שלא עשיתי מעולם".
"זה לא קרה ביום אחד. התהליך דרש הרבה מחשבה. במשך שנים הופעתי בשם עינתי, אבל כשהחלטתי על הדמות, חשבתי על שם חדש והגעתי ל'נתי', הכינוי שלי מאז שהייתי ילדה. בהמשך התחברתי עם נתן נתנזון, הבמאי והכותב של המופע 'נתי, הגעתי, הופעתי'".
"כמה שיותר גבוה: פסטיגל, פסטיבלים, לחרוש את הארץ ממטולה עד אילת. התקווה שלי היא לגעת בכל ילד ולשמש מודל לחיקוי".
"אני אדם מאמין. כשהחלטתי ללכת על משהו, אז זה עד הסוף ואין מצב שזה לא יקרה. חוץ מזה, מבחינתי כבר הצלחתי. אם אמא מתקשרת אלי ומספרת שהילדה שלה לא הולכת לישון לפני שהיא מחבקת את הגלויה שלי, זו הצלחה בעיני".
התרעות פיקוד העורף