רסיסי חיים: שירה מפוכחת, כועסת, שלא נותרת אדישה

התווים ב"אקורדים בשיפוע", ספר שיריו של אילן שאול, אינם נעצרים בירידה מטה. הם עולים בסולמות ומקצבים שונים ומרתקים ככל שגולשים, מטפסים ויורדים בשיריו

כרמית ספיר ויץ צילום: מעריב אונליין
אקורדים בשיפוע
אקורדים בשיפוע | צילום: יח"צ

קשה מאוד לבחור בשיר אחד מבין השירים הטובים שפרסם אילן שאול בספרו "אקורדים בשיפוע" (הוצאת "עמדה"), עשורים רבים לאחר שנכתבו. אם משורר הוא מי שלעולם נגזר עליו להתהלך עם מסמר בנעלו, שאול, עורך מדור התרבות במעריב, הוא משורר בכל רמ"ח איבריו.

הוא כועס, הוא מתריס, הוא מפוכח, ולעולם אינו אדיש נוכח ההתרחשויות שמזמנת המציאות. והאקורדים, אלו המצויים בשיפוע, אינם נעצרים בירידה מטה. הם עולים ויורדים בסולמות במקצבים שונים ומרתקים ככל שגולשים, מטפסים ויורדים בשיריו.

"אדם אינו יכול להעתיק את מקום הולדתו/ הוא מסוגל מקסימום לעקור ממנו למקום אחר...הדרך נמשכת/ לעתים בניגוד לרצונה/ הוא יכול להרשות לעצמו הכל".

תגיות:
ספרות
/
שירה
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף