מחיה השפה: יונתן רוזן מפריך את ההנחה שהיידיש מתה

הוא רק בן 38, אבל היידיש בפיו שוטפת וקולחת כאילו אנחנו בראשית המאה ה־20 ברוסיה, ולא בלבנט המיוזע. אבל אחרי שבע שנים בקבוצת הצעירים של תיאטרון היידשפיל, יונתן רוזן כבר מסוגל לפטפט עם אמו בשפה הנכחדת.

איך הגיע שחקן שרק לפני עשר שנים כיכב בכל בית בישראל בטלנובלה המצליחה "מיכאלה", ועלה על בימת הבימה בכמה הצגות מצליחות לבמת תיאטרון היידישפיל? התשובה היא: בזכות המוזיקה.

"הייתי בהבימה כמה שנים והתיאטרון בדיוק עבר שיפוצים, ההצגות התמעטו ונשארתי בלי הצגה", הוא מגלה בגילוי לב. "בדיוק עמדתי להוציא את האלבום הראשון שלי, 'הבוקר שאחרי', והייתי צריך הרבה כסף לסיים את העבודות עליו, כי מימנתי אותו בכוחות עצמי".

בדיוק כשרוזן חשב איך ממשיכים מכאן הלאה, הגיע טלפון מיצחק שאולי, שביים אותו בטלנובלה ההיא: "שאולי אמר שיש לו הצעה שבטח תישמע לי מוזר, אבל ביקש שאשקול להתמודד עם האתגר, ואז הוא סיפר שהוא מחפש שחקן ליידישפיל".

רוזן החליט שאין לו מה להפסיד, והוא מוכן לנסות להתמודד עם האתגר. לפני האודישן קיבל טקסט, ביידיש כמובן, ומדריכה שתעבור איתו על ההגייה הנכונה. "אחרי שלמדתי את הטקסט, החלטתי להתקשר לאמא שלי ולומר לה את השורות שלי בטלפון", הוא מספר. "אם היא תבין מה אני אומר, חשבתי, אלך לאודישן. אם לא, אז לא אטרח להגיע". היא הבינה והוא התקבל.

השבוע תעלה בתיאטרון ההצגה "כוכבים תועים", המבוססת על ספרו של שלום עליכם ועוסקת בתלמיד ישיבה שבורח מחיי הדת אל חיי הנדודים ובעקבות אהובתו. רוזן הצליח למצוא בהצגה קשר אישי. "סבא שלי, שמעון למברגר, היה בן לרב גדול, אבל החליט בגיל צעיר לחתוך את הפאות ולעלות לארץ ישראל להפוך לחלוץ", הוא משתף. "כמו הגיבור בהצגה, גם סבא שלי הלך בעקבות גורלו".

ואם אתם לא יכולים לפטפט ביידיש כמו רוזן, תוכלו לצפות בהצגה בעזרת תרגום שמופיע על גבי מסכים. "אני מאמין שכשההצגה טובה, זה לא משנה באיזו שפה היא מציגה, ולא חייבים להבין את השפה כדי ליהנות ממנה", הוא אומר. "זה כמו לראות סרט בצרפתית או בשפה זרה אחרת".

בזמן ההפסקות בין ההצגות, רוזן עובד על המוזיקה שלו ומקליט שירים לאלבום שלישי, שיצא מתישהו בהמשך השנה. "'כוכבים תועים' היא הצגה כל כך אינטנסיבית וטוטאלית, וכולנו נכנסו אליה לעובי הקורה, רגשית ופיזית, כך שצריך לשים הכל בצד", הוא אומר. "אני אוהב לתת את כל כולי עד הסוף, ולא מאמין בדרך אחרת, כך שהעבודה על האלבום תחכה עוד קצת".

רוזן יוצר מוזיקה ומשחק מילדות. "בתיכון למדתי במגמת תיאטרון בבית הספר לאמנויות בחיפה, ובמקביל הייתה לי להקה", הוא מספר. "כשהתבגרתי הבנתי שאלה שתי יכולות שיש לי, ואני יכול לעסוק בשתיהן. תמיד שואלים אותי אם אני יותר שחקן או יותר מוזיקאי. התשובה היא שאפשר להיות גם וגם".

באלבום החדש, שהקו שבו הוא פולק אמריקאי, אפשר יהיה לזהות את הכמיהה לעבר הטבועה עמוק בנפשו של רוזן, ואת המתח בין אז לעכשיו. "אני כמו חתול שמדלג בין שני העולמות", הוא צוחק. "רגל אחת שלי נמצאת בשנת 1900 והרגל האחרת בהווה. זאת למעשה המהות של להיות אמן: יום אחד אתה פה, ולמחרת במקום אחר לגמרי".