ג'ינג'י נשאר ג'ינג'י בנשמה, גם כשהוא בן 72 וקירח. הנמשים עוד שם. אף שנפשו מצולקת מאובדן בנו ליאור, כשהוא על הבמה עם הקאסט הצעיר של "סיפור הפרברים", שלמה וישינסקי פשוט מתמוגג מאושר. "אני מגלם את דוק, בעל המועדון השכונתי והקול השפוי שחותר לשלום ולפיוס אל מול מלחמות העבריינים בשכונה וטוען שהרחובות שייכים לכולם", אומר השחקן הוותיק שמציין את שנתו ה־49 בתיאטרון הקאמרי במחזמר המדובר שעולה בימים אלה על הבמות בכיכובם של עידו רוזנברג, רונה לי־שמעון ומשי קליינשטיין.
מעולם לא שמענו אותך מתפעל כך מקאסט.
"הם עובדים מאוד קשה, לפחות שמונה שעות ביום, ומשתמשים בגוף שלהם בצורה מופלאה. הם באים על הבוקר לחימום, עוד לפני החזרה, ואני עושה טובה אם אני מגיע בתשע בבוקר. בכל פעם שהם עושים סלטות באוויר, אני מפחד שיקרה להם משהו. להקה שלמה של שחקנים עושה שפגאט באוויר, ואני אומר לעצמי מאיפה הם באו, הילדים האלה. אני אומנם מגיל 13 על הבמה, אבל פה כולם בלרינות. אני רואה אותם ולא מבין מה אני עושה איתם. אומנם יש לי יותר קילומטרז' מהם על הבמה, אבל אני לא יותר מוכשר מהם במיל. גם ב'קזבלן' אני בין צעירים, אבל פה אני ממש מרגיש כאילו הגעתי מ'בית בכפר', אני הולך בכיף לחזרה רק כדי להיות איתם. אני מסתכל עליהם בהערצה. הם אומנם מתייחסים אלי כאל משהו נשגב, אבל הם לא יודעים שככה אני מסתכל עליהם".
וישנסקי נולד בתל אביב, והוא מתגורר בה עד היום. הוריו עלו מפולין בראשית שנות ה־30. אביו היה כורך, ואמו מוכרת פרחים. בגיל 13 קיבל תפקיד בתיאטרון שייסד מנחם גולן, אבל חלק את אהבת הבמה עם אהבת הכדורגל כשחקן בקבוצת הפועל המקומית.
אחרי שירות צבאי בלהקת פיקוד מרכז, נסע ללמוד משחק בבית הספר של לי שטרסברג בניו יורק, וכשסיים חזר לארץ לתיאטרון הקאמרי. מאז, כאמור, הוא שם. בין לבין הוא השתתף בסדרות טלוויזיה ("קרוסלה", "החיים זה לא הכול") ובסרטי קולנוע ("מבצע יונתן", "שמיכה חשמלית ושמה משה"). לפני שלוש שנים זכה בפרס אמ"י על מפעל חיים.
מנישואיו לשחקנית אסנת וישינסקי, שהסתיימו לפני כשני עשורים, נולדו ליאור ודנה. ב־2004 נהרג ליאור בפעילות מבצעית בדרך להשמיד מנהרות בציר פילדלפי הסמוך לרפיח, כשהנגמ"ש שבו נסע ספג פגיעה ישירה מטיל. "אני שייך למשפחת השכול, זה לא מועדון אקסלוסיבי", הוא אומר. "איום ונורא שכל כך הרבה משפחות בארץ איבדו ילד. פעם כשהייתי רואה אב שכול לא הייתי יכול להסתכל לו בעיניים. עד היום קשה לי, אני שוכח שגם אני כמוהם: משפחה שכולה".
למרות השכול ועל אף גילו המתקדם, וישינסקי עדיין פעיל במילואים. "שמאלני במילואים, את מבינה?", הוא צוחק. "טוב, צה"ל הוא של כולנו, לא של הימין ולא של השמאל. אני אוהב את החיילים האלה, גיליתי עליהם המון דברים טובים. אנשים לא יודעים, אבל חתך האוכלוסייה הגדול בארץ שקורא ספרים הם החיילים. זאת הסיבה שהקמתי עם תיאטרון הקאמרי את 'קרן ליאור', על שמו של בני ליאור ז"ל, שבין היתר עוזרת להקים ספריות לחיילים".
ולחשוב כמה חבל עליו ועלינו, ולמה לא לעשות שלום. למה לא לנסות".
לאחר מותו של ליאור, השמיע וישינסקי לא אחת את דעתו על הנוכחות של צה"ל ברצועת עזה ומנגד ניהל מאבק בתופעת ההשתמטות מהצבא.
את השרה מירי רגב הכיר וישינסקי עוד לפני שנכנסה לתפקידה במשרד התרבות. "היינו מקורבים", הוא מספר. "נורא רציתי לעזור לה בהתחלה. אני חושב שהיא בחורה נחמדה, אבל פשוט לא ידעה להיות שרה. היא התחילה בלי ידע ורצתה לעזור לפריפריה. זה יפה והיא צודקת, אבל אנחנו הפריפריה".
וישינסקי מתגורר לבדו בשכונת התקווה. "אני קצת הולך לאיבוד בדירה הענקית, אבל אין לי כוח לעבור", הוא מודה. "התיאטרון הוא כל חיי, ממלא את הריק".
כבר יותר מ־20 שנה שווישינסקי, או כמו שחבריו מכנים אותו "וישי", ואסנת גרושים. היא נישאה למוטי גלעדי וילדה את בתם המשותפת, אך לפני שנתיים התגרשו. "אסנת ואני ביחסים מאוד טובים", הוא אומר. "אני תמיד צוחק ואומר שהגירושים שלנו עלו על שרטון".
הבת דנה היא זמרת ויוצרת שהוציאה את אלבומה הראשון, שבו הקדישה שיר לאחיה. לפני כשנתיים השתתפה עם אביה בהצגה "הסלבריטאים" שעלתה בקאמרי. "היא כל מה שיש לי", אומר וישינסקי ועל הדרך לא שוכח לאזכר את תאריכי ההופעות שלה.
התרעות פיקוד העורף