חוזר לשטח: במאי התיאטרון ששואף לעבור למסך הגדול ובינתיים נדד לצפון

אחרי שכיהן כמנהל האמנותי של פסטיבל ישראל וכמנהל בית צבי, בחר מיכה לבינסון לפתוח את הרומן המחודש שלו עם הבימוי דווקא בתיאטרון בקריית שמונה: "אם אתה קורא לזה חלוציות, לא אתנגד"

יעקב בר-און צילום: ללא
מיכה לבינסון
מיכה לבינסון | צילום: רענן כהן
2
גלריה

בקריירה העשירה והמגוונת שלו, כיהן מיכה לבינסון בתפקיד המנהל האמנותי של פסטיבל ישראל, ביים את "הבטלנים" לאירוויזיון, שיחק בסרט "הערת שוליים" ובסדרה "הצורף" ועוד אלף ואחד דברים, אבל בעיקר הוא מבמאי התיאטרון המרכזיים כאן. ככזה, לראשונה מאז שסיים ב־2014 את תפקידו כמנהל בית צבי, בחר לבינסון לפתוח את הרומן המחודש שלו עם התיאטרון העברי דווקא בתיאטרון מ.ר.א.ה בקריית שמונה.

"מה שלא אעשה, הבימוי בתיאטרון עומד תמיד במרכז העשייה שלי, החל מהצגות כמו 'ביבר הזכוכית' ו'מי מפחד מווירג'יניה וולף' ועד מחזות זמר כמו 'גברתי הנאווה'", הוא מצהיר. "כדי לעשות את זה, אין לי בעיה להגיע עד קריית שמונה כשצריך. לדעתי, חשוב שתהיה פעילות תיאטרונית אמיתית בפריפריה, ולא להסתפק בהבאת הצגות מהמרכז בתל אביב. אם תקרא לבימוי הצגה בתיאטרון שם חלוציות, לא אתנגד. אני גם אוהב לנסוע. יש כאן גם עניין של חברות. כשיפתח קליין, שחקן שביימתי אותו בהצגות כמו 'מותו של סוכן', קיבל את הג'וב של ניהול מ.ר.א.ה והציע לי לביים שם, נעניתי, מה גם שמצאתי משהו מרענן בלהעלות בהצגה אחת שלושה מחזות מודרניים קצרים, כשבמחזה שלי – 'שיהיה בהצלחה... (בפרסית)' מאת ניל לביוט – משחקות לירז צ'רכי ורונה פרומצ'נקו".

ההצגה בקריית שמונה מתלבשת ללבינסון, במאי שביים ברוב התיאטראות – למעט החאן וגשר - כמו כפפה על יד. זאת, מאחר שבדרך כלל הוא מתמחה במחזאות מודרנית, ממעט לגעת בקלאסיקה ורבע מעבודותיו הן בהצגות מקור. "הרבה פעמים מצאתי את עצמי מצליח לשכנע תיאטרון לעשות משהו שהוא בנשמתי, וכמו הפעם, איכשהו יוצא שאני מביים מחזה מודרני", הוא אומר.

"הקהל צוחק נורא". צ'רכי ופרומצ'נקו ב"שיהיה בהצלחה...
"הקהל צוחק נורא". צ'רכי ופרומצ'נקו ב"שיהיה בהצלחה... | בפרסית

לבינסון (63), איש המקרין סמכותיות, מעולם לא הסתגר בדל"ת אמות הבימוי. עם הבס העמוק שלו הוא משדר תוכנית ברדיו האינטרנטי "מהות החיים", ובמקביל ניתן לשמוע את קולו הרדיופוני ב־FM 88 אחרי שבעבר היו לו אינספור שעות שידור בתוכניות כמו "שעתיים משתיים" ו"ציפורי לילה", ובראשית דרכו אפילו היה כתב צבאי במלחמת יום כיפור ובמלחמת לבנון הראשונה. וכשלבינסון, בעברו סקסופוניסט נלהב, רוצה לברוח מהתיאטרון או אפילו מהרדיו, הוא מאלתר מנגינות ג'אז בפסנתר.

"ממש כיף. כמו מנצח, שלא מנגן עם התזמורת, כמי שמדריך בדרך כלל שחקנים כבמאי, הייתה לי כאן הזדמנות לחוות את מה שעובר עליהם, בבחינת לא רק נאה דורש, אלא גם נאה מקיים. הסרט יצא כשניהלתי את בית צבי והתלמידים ראו שהמנהל שלהם לא רק מדבר, אלא גם יודע לעשות את זה, מה גם שהיה לי את יוסי סידר, במאי שלמדתי ממנו הרבה".

תגיות:
תיאטרון
/
מיכה לבינסון
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף