אישה לא נולדת אמא, היא נעשית כזו. הופכת לאם מרגע שהגיח פרי בטנה, ומתעצבת עם השנים. ובתווך: תרכובת שלמה של רגשות, תסכולים, אהבות ועצב. עולם ומלואו. "מוסד האמהות כפי שאנחנו מכירים אותו הוא מאוד חדש במונחים היסטוריים, רק בן 200 שנה, והוא קשור במעמד הילד בתוך המשפחה", מסבירה הסופרת והמחזאית אילנה ברנשטיין, ש"מחר נסע ללונה פארק", מחזה שכתבה, יעלה בפסטיבל תיאטרונטו שייערך בחול המועד פסח.
"בימי הביניים הילד לא היה קיים", מוסיפה ברנשטיין. "ברגע שילדים עברו את סכנת המוות שריחפה מעליהם, בשנה־שנתיים הראשונות לחייהם, הם השתלבו מיד בחברת המבוגרים. הילד לא תפס מקום כפי שהוא תופס כיום במשפחה. במאות ה־16 וה־17 אנחנו עדים להמלצות של רופאים וכוהני הדת לנשים לא להיקשר לילדים, כי הם עלולים למות. כך שהאמהות היא מוסד חדש ודינמי, שהתפתח והתקדם במרוצת השנים. עדיין לא נאמרה המילה האחרונה לגביו. אנחנו חיים בתקופה שנאחזת בציפורניים כדי לשמר את המוסד הזה, כשהתחזיות הן שבעתיד הלא רחוק, רק רבע מהמשפחות יבחרו להוליד ילדים".
נושא האמהות והיחסים בתוך המשפחה הוא מוטיב חוזר ביצירותיה של ברנשטיין, והוא גם נוכח במלוא השפעתו במחזה החדש שמתרחש בראשית שנות ה־80, כשהדמות המרכזית היא אם חד־הורית שאינה אלא ילדה בעצמה.
רגע לפני שהיא מאבדת שליטה על חייה, מחליטה גיבורת ההצגה לקיים הבטחה ישנה ולקחת את ילדיה הקטנים ליום כיף בלונה פארק. שם היא מחליטה להציל את ילדיה ולשחרר אותם מאימת אמהותה האוהבת, המסוכסכת והלא מתפקדת. כל דבר שיקרה להם, כך נדמה לה, טוב יותר מהחיים שנכונו להם איתה.
"בשנים הללו נולדה האם החד־הורית", מתארת ברנשטיין. "הצירוף הזה לא היה בשימוש לפני כן, ואנשים התחילו לגלגל אותו על הלשון בפעם הראשונה כשהם מתייחסים אליה בצורה שונה מאשר היחס כלפי אמהות אלו כיום".
"אני כותבת לפעמים מעמדה של בת ולפעמים מעמדה של אמא, ואלו שתי עמדות שונות לחלוטין. הרבה אמהות שבניתי בתוך הכתיבה שלי הן מנקודת המבט שלי כבת והתייחסות שלי לאמא שלי ולבנות דורה. הדור שלי קידש את האמהות, העמדנו את הילדים שלנו במרכז, והם נעשו יותר חשובים מאיתנו. אני אומנם עוד לא סבתא, אבל רואה בסביבתן של בנותי איך הקצינו הדרישות של נשים מעצמן. נשים דורשות מעצמן להצטיין בכל תחומי החיים: להיות אישה בהריון יפה ורזה, לחזור למידה 26 שעה אחרי שילדת, להיות אם מופתית שמכינה חלות בשבת לכל ילד בגן, לנהל קריירה מחוץ לבית ולנהל קריירה גם בתוך הבית. כי עדיין הגברים אומרים 'אנחנו עוזרים לה המון', ואין מצב של שיתוף".
"לא סתם שתלתי את המחזה בשנות ה־80, עם השפל הכללי והכאוס ששרר במדינה. אבל בעיקר חשוב לי יותר מכל להדגיש שהאמהות שתצפינה במחזה, אם הן ישרות עם עצמן ולא חוששות, יכולות להזדהות עם הרבה מהמצבים. כי האם במחזה היא לא אם רעה ששונאת את הילדים. ממש לא. הקשיים שמוצגים במחזה הזה הם קשיים שכל אמא יכולה להזדהות איתם. אין בכך שום דבר חריג, עד הרגע שבו היא עוזבת".
"מחר ניסע ללונה פארק", במאית: נועה וגנר, שחקנית: שיר אברמוב, 26.4, שלישי, 22:00, תיאטרון הסמטה – אולם תחתון, סמטת מזל דגים 8, יפו
התרעות פיקוד העורף