ירון טל (49), בוגר בצלאל במגמת עיצוב גרפי, הוא מעצב פנים חוויתי ובעליו של סטודיו ירון טל, המתמחה בעיצוב חללים מסחריים וקמעוניים ומקומות בילוי מהבולטים בישראל. אף שמעולם לא למד עיצוב פנים או אדריכלות באופן פורמלי, הוא אחראי לעיצובם של חללים ציבוריים ומסחריים מגוונים, בהם: גן האירועים אלכסנדר, "קפה לנדוור", מסעדת "בנדיקט", טרקליני דן בנתב"ג, חנות מכבי תל אביב בדיזנגוף ועוד.

האם היום, לאור גילך וניסיונך, יש יצירות שלך שהיית שב אליהן ומשנה אותן - מוסיף, מסיר, גונז?
"לפני שנים בודדות תכננו מקום בפינת דיזנגוף סנטר אשר תכננו כקפה 'גרג פרימיום': רצפת בטון לבנה מחולקת, קיר צורני בעל שכבות של מדפים לא סימטריים, הבנוי בחצי עיגול שרואים מכל מקום בצומת. מאד התלהבתי מיצירת המקום ככזה שישדר ניקיון אמנותי ומשחקי תאורה נסתרים. ההשראה שלי היתה גלריות לאמנות בלונדון. לאחר שהמקום נפתח, אומנם היה שונה ומעניין, אך לא עמד במבחן הזמן, והתחזוקה האיומה גרמה למקום להיראות רע ושחוק. במבט לאחור הייתי מתעקש לעבוד עם חומרים יקרים ועמידים יותר כפי שהצעתי בתחילה אך לא עמדו בתקציב. תחזוקה רעה היא האויב מספר אחת של מעצב".

ויש שבגלל גישה ריאלית לקוחות נרתעים ומעדיפים מעצבים שמבטיחים יפה וגרנדיוזי יותר?
"לא ממש. יפה וגרנדיוזי יותר מתאים לסגנון ה'שופוני' שמקובל בבתי יוקרה. בעיצוב מסחרי העניין הפונקציונלי חשוב הרבה יותר מיפה. מובן שליופי יש משקל חשוב במלחמה על תשומת לב הלקוח בג'ונגל הוויזואלי שמסביב”.



סובב במשך שעות כפתורים של רדיו. האח ארז טל. צילום: אור גפן

זה נשמע כמו התחלה של ביקורת
"יש הרבה לומר על העניין, דוגמה קטנה אך מייצגת: שילוט העסקים והחנויות ברחובות. אנשים חושבים שהכי גדול והכי מנצנץ הוא הכי בולט, וזה כמובן ללא התחשבות בסביבה. הדבר יוצר אנרכיה ויזואלית; בליל של שלטים ומסרים וצבעים שלא נותנים מנוח לעין ורק גורמים לה להתאמץ יותר בחיפוש. לשמחתי עיריות תל אביב וירושלים החלו לאכוף את העניין, אך ייקח עוד הרבה זמן לתקן את הבלגן שנוצר. ראי איך שלטים של אזורי תעשייה נראים".

הכי גדול והכי מנצנץ זה הכי ישראלי, לא?
"לאו דווקא אבל ללא ספק מדובר פה בעניין תרבותי. בל נשכח שאנו מורכבים ממיקס של תרבויות שהתקבצו על פיסת אדמה קטנה ולכל תרבות פרשנות ויזואלית משלה".

פסיכולוגיה עיצובית


טל מעיד על עצמו כי הגיע למקצוע מתוך סקרנות אינסופית לפרטים הקטנים והשוליים. כילד אהב מאוד פרסומות והתרגש מאריזות צבעוניות שהופיעו לפתע (מהפיכת הפרוצס). "אני מדבר גם על דברים כמו - עיתון בצבע וטלוויזיה צבעונית", הוא מספר.

כשאתה נמצא בעיצומו של תהליך יצירה, מה עוזר לך ל"קרב" את המוזה?
"מוזיקה וכוס וויסקי ושיטוטים פיזיים ווירטואליים”.

תן דוגמה לעיצוב שנולד מטיול או מאיזושהי חוויה
"'שגב אקספרס' הראשון נולד כתוצאה מהפסקת הצהריים של שגב ושלי בשדרות רוטשילד. השהות שלנו בשדרה הפילה לנו על הראש את הרעיון לעיצוב המסעדה כשבמרכזה שדרה הומה במלצרים ולקוחות".

"המשרד המעוצב בעולם". גוגל תל אביב. צילום: אריק סולטן

מה למשל עיצבת ויצר "דיבור"?
"דיבור נוצר מכל העבודה שעשינו למקס ברנר בעבר; הקמת קונספט של שוקולד־בר לצד חנות שוקקת למכירת שוקולדים ומוצריו. זה עשה ועושה גלים עד היום באמריקה, באוסטרליה, ביפן, בסינגפור, ברוסיה. 'גוגל תל אביב', אשר תוכנן לצד האדריכל מיכי סתר ומשרד שווייצרי, עשה גלים ואף קיבל את תואר המשרד המעוצב ביותר בעולם".

זה לא קורה רק לספרים ולברמנים – גם לטל נדמה לעיתים שהוא מעין קואצ'ר או פסיכולוג עבור לקוחותיו: "קורה שאני נתקל בלקוחות שאני צריך להוביל אותם ביד את התהליך כי הם בחשש, או בלקוחות מניפולטיביים או מלחיצים או לחוצים, או כאלה שנורא רוצים לבטא את טעמם האישי בפרויקט המסחרי שלהם, דבר שאינו הגיוני. טעמם האישי צריך להישאר בביתם - כאן זה עסק".

אילו התנהגויות נאלצת לסבול?
"בהתחלה היו הטרדות בשעות לא שעות ויש את העניין של חוסר דיוק של בעלי מקצוע שמחפפים. העולם הזה פרוץ. למשל, ישנה קלות בלתי נסבלת שבה כל אחד מגדיר עצמו שיפוצניק או קבלן. בגלל זה ענף הבנייה והשיפוצים מלא בחאפרים שמחריבים אותו ומשחיתים את האנרגיות של המזמין. מובן שלאחד כזה לא אתן להתקרב לפרויקט שלי וכיום אני עובד רק עם המעולים והמקצועיים שבענף".

אז המשפט הקלישאתי של הזול זה הכי יקר ממש נכון
"יש הרבה מקרים כאלה בעברי שיכולים להביא לאישור המשפט. זה לא אותו מוצר שיש ברמי לוי ובטיב טעם במחיר שונה. מדובר כאן בעבודה של בנייה שאמורה להחזיק שנים רבות בלי שנצטרך לשוב ולתקנה עקב ליקויים".

יש היום יותר מודעות בשוק הישראלי לאיכות?
"לגמרי. יש כאן מגוון חומרי גלם ומוצרים איכותיים ויש לא מעט חברות ויצרנים מקומיים שמייצרים מוצרים שלא מביישים כלל ומרביתם אף מיועד ליצוא".

אחיך הגדול, ארז, ואתה, בחרתם בשני מקצועות שונים לחלוטין - הוא בפרונט ואתה מאחורי הקלעים. האם יש קוים חופפים ביניכם?
"ארז מגיל צעיר סובב שעות כפתורים של רדיו ואני בתור ילד אחזתי שעות בעפרונות ובטושים. המשותף לנו זה איזה רעב בלתי סופי ליצור דברים חדשים כל אחד בתחומו, לחיות את המקצוע ולהיות רגיש להתפתחות שלו".

חלום מקצועי, יעדים?
"אני לא חולם על יעדים. לשמחתי הרבה הם באים לבד. אני לא יודע אם אפשר לקרוא לזה חלום אבל להגיע לעצב בלבנון, בירדן, ובמצרים שכנותינו - זו מעין משאלה פוליטית שיש בה מן הריגוש האחר".