הצגה "ספר דוד המלך", המועלית בתיאטרון גשר, עוסקת, כפי שנרמז משמה, בתקופה קדומה, אבל קל לדלג ממנה לימינו. "זה לגמרי ככה", מסכים כוכב ההצגה, אלון פרידמן. "עקב כך שאני משחק הפעם היסטוריון, בדקתי מה קרה עם כל מיני היסטוריונים. כך הגעתי להיסטוריון פולני שחשף חיסול עיירה של יהודים, אבל כשרצה לפרסם את זה, השתיקו אותו. הסיפור של סתימת פיות לא נגמר בימי דוד המלך".
"המינוי לא מונע ממנו לחפור ולחפור, ואגב כך לגלות דברים שלא נעימים לאלה שמינו אותו", אומר פרידמן. "איתן האזרחי מתנסה בסתירה מסוימת. כמי שרוצה להיות נאמן ובכך לשרת את המלך, הוא מתחיל את תפקידו מאוד אופטימי, מאמין, מסור, צייתן, אבל בדרך מגלה דברים אחרים".
"הוא מגלה שדוד היה בעצם איש פשוט שהגיע למלוכה, והכוח שנפל לידיו שיבש אותו, עם כל היצרים שנלוו לכך. כלומר, הוא לא היה בדיוק צדיק תמים בדורותיו".
"הנתון הבסיסי, שזרק לי במאי ההצגה, יבגני אריה, זה שמדובר בדמות של אנדרדוג, לא יותר".
"אכן, דבריו של יבגני פתחו אצלי איזו צ'אקרה. הבנתי שאיתן עובר תהליך, כשלאט־לאט הוא מנושל מכל הנכסים שלו, כולל ביתו ומשפחתו. בסוף הוא נשאר על ריק, במובן העמוק של המילה".
"כאן זה לוקח זמן. בדרך כלל אני רגיל לתפקידים פיזיים, שמהם אני חוזר הביתה חבול כהוגן. פה זה לא קרה בחזרות. התחלתי להילחץ, גם לשאול את עצמי אם אני עובד פה, או סתם מדבר טקסט. אבל, כפי שהקהל רואה בהצגה, בסוף הטירוף מגיע גם הפעם".
"כשחקן אני אוהב להגיע לעוצמות, שהן אמצעי להעביר מה שאני רוצה להגיד בהצגה. בחיים אני לא ממש כזה".
"כרגע לא. כשיש לך אוכל טעים בבית, אתה לא חושב איפה לאכול בחוץ. אבל לך תדע".
"בוודאי. אם לא כן, בשביל מה להתאמץ".
"אין לי מושג. רק שבוע לפני תחילת החזרות אומרים לנו סופית, ובינתיים התוכניות משתנות 70 אלף פעם. זה לא בנק, שמראש אתה יודע מה התשואה המובטחת לך".
התרעות פיקוד העורף