מהתופת אל התוף: אופרת הרוק חדשה ומצמררת על הלם קרב

"כל הלומי הקרב שבאים לראות את ההופעה אומרים לי: עזרת לנו מאוד", סיפר היוצר ישראל כסיף. המשפט שמסיים את האופרה הוא: 'את יודעת מה בא לי? בא לי לחיות!'

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
ישראל כסיף
ישראל כסיף | צילום: שימי כהן, יח"צ

"בין השנים 1994-1991 שירתי כלוחם. אחרי זה כחובש. סיימתי כמפקד מחלקת החובשים הגדודית. קיבלתי מצטיין מפקד הנח"ל ומצטיין קרפ"ר (קצין רפואה ראשי). ב-1996, כשנתיים אחרי שהשתחררתי, נהרג אחי הבכור, מנחם ז"ל, בתאונת דרכים בהולנד. במהלך הלילות ליד מיטתו, התפרצה אצלי לראשונה תגובת הקרב, סיוטי לילה שאני חווה עד עצם היום הזה".

זוהי אופרת רוק אותנטית ומצמררת, שנוגעת באמת אנושית לאמיתה. בסוף המופע ישראל כסיף שטוף זיעה מנצנצת, לא רק ממאמץ, גם מכנות וכאב השלובים יחד.

כסיף, בוגר רימון, כתב מוזיקה, ניהל מוזיקלית וניגן בעשרות הצגות ומופעים, ביניהם "הם יורים גם ביונים" ו"המכשפה" בהבימה. בימים אלה הוא מסיים תקליט למען ילדים אוטיסטים עבור עמותת "להיות שם", בהשתתפות אהוד בנאי, שרית חדד, דנה ברגר ועוד. בנוסף הוא מוזיקאי הבית של ערוץ נשיונל ג'אוגרפיק בחמש השנים האחרונות, שהלחין את הסדרה המדוברת "ישראל הפראית", שרצה עכשיו בערוץ הטיולים והופקה עבור ערוץ הטבע הקנדי.

"בשבת, ארבע לפנות בוקר, כשהיינו בסיור רכוב, נקלענו למארב של חוליית חמאס. יוסי שבתאי ז"ל, מפקד הסיור, נפגע מאש המחבלים והחזיר את נשמתו בין ידי. הוא היה המקרה הראשון שלי כחובש צעיר, לבד בשטח, בלי עזרה רפואית.

"האירוע השני היה התרסקות מסוקו של האלוף נחמיה תמרי ז"ל, הרל"ש שלו וטייסיו. היינו ברמאללה בתעסוקה מבצעית כשתי דקות מפיקוד מרכז דאז. הרופא הסדיר היה בחופשה, ובמקומו היה רופא מילואים, עולה חדש, ולכן אני הייתי מפקד הכוח הרפואי. הייתי הראשון שהגיע למקום האירוע בניסיון לטפל ולהחיות את הגופות השרופות".

תגיות:
תיאטרון
/
תרבות
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף