לא אחת תהיתי לאן נעלמה השחקנית שולמית אדר, שכה ריגשה שם. בעקבות הצפייה ב"לבד בברלין" התגלו לי לפחות שתי עובדות מפתיעות עליה: האחת - הגם שהיא גרה במרחק של פחות מ־30 בתים מתיאטרון הבימה, לא עברה את סיפו כמעט 30 שנה, מאז ששיחקה בתפקיד ג'ולה במחזמר "סאלח שבתי"; השנייה - בשנים האחרונות, כשהיא זה מכבר בגיל הגמלאות, גילה אותה לפתע הקולנוע הצרפתי.
אדר לבית קפלן (78) היא ילידת ראשון לציון, בתו של בעל המאפייה הראשונה במושבה. היא החלה את קריירת המשחק שלה בהצגות בית הספר “חביב” שם. לדבריה, הוריה נטעו בה את אהבת התיאטרון, כשהיו לוקחים אותה להצגות שהוצגו באולם "נעמן" במקום.
כנערה שיחקה את המלכה איזבלה בהצגה "כריסטופר קולומבוס", שהעלה תיאטרון הנוער "קלעים", שהקים עודד קוטלר, ולמדה משחק אצל הבמאי הלל נאמן. בהמשך, כששירתה כחיילת בקריה בתל־אביב, ניצלה זאת כדי ללמוד בד בבד בסטודיו הדרמטי של הבימה.
ב־59’, החל המסע בזיגזג שלה עם הבימה. בגל של פיטורין ששטף את התיאטרון, היא מצאה את עצמה בחוץ. היא נישאה ליחזקאל אדר ז”ל, פסל מחונן בוגר בצלאל, והביאה איתו לעולם את ילדיהם אורון ונועה.
כשאורון היה תינוק, החלה אדר לנדוד בין תיאטראות. היא שיחקה בתיאטרון הילדים של מנחם גולן, וב־63’ זכתה בתפקיד לורה במחזה "ביבר הזכוכית", הנחשב לתפקיד חייה. לצד רחל מרכוס, ששיחקה שם את אמנדה, המיסה אדר את הקהל כבתה הנכה.
"מה שקרה לי עם לורה מסמל את החיים הבלתי שגרתיים שלנו, השחקנים", מספרת אדר, "בעודי משחקת את לורה חסרת הביטחון כעלה נידף ברוח, הופעתי במקביל בהצגה ‘ארץ רחוקה’ על חיי זיגמונד פרויד, שגילם שמוליק עצמון. שיחקתי שם אשה אצילה ועשירה, הפוך מלורה".
בהמשך היא נדדה לתיאטרון הפועלים "אהל" וב־73’ נרשם ציון דרך נוסף בקריירה הפתלתלה שלה: השחקנית־במאית פנינה גרי לא שכחה את לורה הנפלאה שלה, וכשפתחה בנגרייה לשעבר בהבימה את אולם הבימרתף עם ההצגה “בוסמן ולנה” - קראה לאדר לדגל להשתתף הצגה.
“מדובר במחזה מחאה על מצב השחורים בדרום אפריקה”, היא משחזרת, “השפה שבה נכתב המחזה כבשה את לבי מהרגע הראשון, אם כי היה עלי לתרגם אותו מחדש. בתרגום עזרה לי תרצה אתר, שהייתה ידידת נפש שלי, ובעצם היינו כמו שתי אחיות. ההצגה זכתה להדים כשיצאה נגד האפרטהייד בדרך מחוכמת”.
בראשית שנות ה־80 דומה היה שאדר תקעה יתד בהבימה, כשהופיעה שם בהצגות "גולים" ו"תמול שלשום”. כשלא הייתה לדבר המשכיות, חצתה את הקווים לקאמרי כדי לשחק את הסבתא האילמת ב”אורזי מזוודות”. “באותה תקופה אמא שלי הייתה חולה מאוד ולא דיברה”, היא מספרת. “דרך הסבל שלה הבנתי בדיוק את הדמות במחזה הזה של חנוך לוין”.
לאחר הצגות נוספות בקאמרי ובחאן הגיעה אדר לסיבוב נוסף בהבימה, האחרון לפני "לבד בברלין": "פתאום הודיעו לי מהבימה שאפרים קישון רוצה לראות אותי, וזה היה משהו בלתי נשכח. אפרים קיבל אותי כמו שמקבלים מלכה. באצילות שלו הוא הודה על שהסכמתי להופיע בתפקיד הדי קטן של ג’ולה. היה תענוג לרוץ עם סאלח. מי שיער שאחרי התענוג שם יעברו 30 שנה עד שיקראו לי שוב להבימה".
כאן מגיע החלק המפתיע בראיון: חוץ מגיחה פה, גיחה שם, היא מעולם לא הייתה שחקנית־של־קולנוע, עד שב־90’ הופיעה בתפקיד בולט בסרטו של אברהמ’לה הפנר, “אהבתה האחרונה של לורה אדלר”. הסרט הזה פתח בפניה את השערים לצרפת, והיא נבחרה בידי הבמאי הצרפתי־יהודי, עמנואל פינקל, לגלם את התפקיד הראשי בסרטו “מדאם ז’אק על הטיילת”.
התרעות פיקוד העורף