"אני מציע: בואו נאהב. אם נאהב – זה הפתרון. זה הסיום האופטימי. אני מציע חיים. ואני מת על החיים ועל בני אדם. אין יותר אופטימי ממני. יש זייפנים ושקרנים ששרים שירים שמחים, אבל בפנים הם מסכנים ואומללים. אני מציע אמת, ואמת יש אחת: או חיבור ואהבה או מוות וסוף. ולא שאני איזה דלאי לאמה, אני לא מנסה להגיד משהו שאני יודע. אני הראשון שלא יודע לאהוב".
"לאהוב או למות" נקרא האלבום האחרון של דוכין, שהוציא לפני תשעה חודשים. "מבחינתי, 'לאהוב או למות', מספר עלינו, האנשים בשנות האלפיים", הוא אומר. "כל אחד בתוך עצמו. לא רואה דבר חוץ מעצמו. רצים מהבוקר עד הערב בסוג של ריאליטי של הישרדות, להספיק להרוויח, להוכיח, להרשים. לא עוצרים לרגע לנשום, לחשוב, לאהוב. כשהקדמה לא בדיוק מקדמת את הקשר הפשוט בינינו, אלא בדיוק ההפך, רק מנסה להצדיק את הפירוד. נדמה שנעשינו יותר חכמים, אבל רגשית נסתמנו לחלוטין. דוגמאות לא חסר, וזה לא תפקידי לחנך. אני בעצמי נגוע בכל אותן הפרעות של הזמן הזה. הילדים תקועים מול מסכים במקום לשחק אחד עם השני. אנשים לוקחים סמים להמריץ, או לשכוח. מחפשים תחליף לחוסר תכלית, חוסר רצון, חוסר כוח. בני האדם מסתתרים מאחורי הקדמה, אדישים, עייפים וזרים כל כך. המחשב הולך ומתפתח, בעוד הלב הולך ונסגר".
יותר מעשר שנים עבד דוכין על "לאהוב או למות", גונז את העבודה שוב ושוב, בתחושה שנכשל בניסיון להסביר את עצמו. בשורה התחתונה, האלבום לא הצליח מסחרית. "אף פעם לא אמרתי את זה, אבל אני חושב ש'לאהוב או למות' כל כך הקדים את זמנו, ככה שאני לא כועס על המוח המנוון של כולנו, שלא הצליח לעכל אותו בזמן אמת", הוא אומר.
התרעות פיקוד העורף