אמש פוצץ המנוע ברכבה של הזמרת מרגלית "מרגול" צנעני, שהסתבכה כבר בעברה עם החוק. בצירוף מקרים נדיר, המאייר ג'קי פרסם בסוף השבוע האחרון בפינת "הציור השבועי לילד" ציור בו מרגול בורחת ממכוניתה בגלל ארנב ענק שחוסם את דרכה. הבוקר (רביעי) התקשרו שי גולדשטיין, אורי גוטליב ולאה לב מהתוכנית "מועדון ארוחת הבוקר" ב-"103FM" לג'קי כדי לשוחח עמו על הציור הנבואי. 

 

גלו את החדשות לפני כולם. הצטרפו בלייק לפייסבוק שלנו.
 
 



שי: "הלו, בוקר טוב, ג'קי. אנחנו פה ממועדון ארוחת הבוקר בשידור ב-103FM, ובואנ'ה, אתה פשוט, איך אפשר להגיד, צפית את העתיד עם הסיפור של מרגול. אתה עשית לפני כמה ימים את החידון של הציור השבועי לילד, ובו רואים את האוטו של מרגול, עם הדלת פתוחה ו'איפה מרגול'. זה נראה בדיוק כמו צילום מהאירוע היום".
אורי: "איך זה קרה, ג'קי?"
ג'קי: "בוקר מצוין. איך זה קרה? אני אגיד לך, חלמתי חלום, שאיזה ארנב ניגש אלי ואמר לי תכניס את זה".
שי: "(צוחק)".
אורי: "באמת? תמשיך".
ג'קי: "לא, לא, לא. תשמע, הציור, הסיפור התחיל הרבה, הרבה יותר נאיבי ועדין".
שי: "אבל למה הגעת למרגול פתאום?"
אורי: "איך הגעת למרגול ו'איפה מרגול' והמכונית שלה?"
ג'קי: "תשמע, תשמע, אתה זוכר שהיה כנס העיתונות באילת, לפני איזה חודש וחצי?"
אורי ושי: "כן".
לאה: "נכון".
ג'קי: "ובכנס הזה מרגול הופיעה ונתנה הופעה אדירה באמת מוצלחת".
שי: "כן, אוקיי".

אורי: "יש לה יופי של הופעה".
ג'קי: "ובקיצור, ככה כשנפגשנו אחרי ההופעה, היא התוודעה לזה שאני עושה את הציורים".
שי: "אה, היא ביקשה שתעשה עליה?"
ג'קי: "ואנחנו דיברנו. שאלתי אותה אם יש איזה בעל חיים שהיא אוהבת במיוחד".
שי: "נו?"
ג'קי: "אז היא אמרה לי כן, ארנבת".
אורי: "ארנבת? מרגול אוהבת ארנבת?"
שי: "מרגול אוהבת ארנבת?"
ג'קי: "אז עכשיו אני, אתה יודע, אני ניסיתי לבנות את הציור בצורה כזאת שבתוך הסיפור של הארנבת הכנסתי גם את השם של הבן שלה".
אורי: "של מרגול?"
שי: "איך הכנסת את השם של מרגול לארנבת?"
אורי: "הבן".
ג'קי: "הארנב עמד עם גיטרה ואסף את כל כישרונו".
שי: "נו?"
ג'קי: "נו, אסף".
שי ואורי: "אסף".
לאה: "או מיי גאד".
אורי: "וואו".

שי: "בואנ'ה, אבל מאיפה בא לך הרעיון לצייר את האוטו, ובדיוק אוטו שנראה כמו האוטו שלה ועם דלת פתוחה כמו בצילום של אחרי הפיצוץ?"
ג'קי: "כן, לא, אז הרעיון היה, תראה, אני, כיוון שמדובר פה באדם אחד בציור, אז למעשה אני צריך לעשות אותו, אני אבנה אותו נניח רוכב על סוס או נוסע על אופניים".
שי: "תגיד, זה קרה לך כבר בעבר? זאת אומרת, אתה סוג של נביא? זה קורה לך דברים כאלה?"
ג'קי: "לא לא לא".
אורי ושי: "זה פעם ראשונה".
ג'קי: "אבל אני יכול להגיד לך בככה מההיסטוריה שהייתה לי. פעם אחת אם אתה זוכר היו חטיפות של מטוסים על ידי מחבלים ואני הכנסתי ציור שהיכן המחבל".
אורי: "היכן המחבל".
לאה: "וואו".
שי: "ואיזה תגובות קיבלת?"
ג'קי: "אני קיבלתי על הראש כי אמרו לי תשמע, לילדים וזה. אמרתי מה זה ילדים, ילדים לא רואים טלוויזיה, לא שדומעים חדשות? ילד הוא כמו איש קטן והוא יודע הכל. ולמעשה עשיתי את הציור הזה, ובאמת התפתח, היה לי גם ציור אחד שעשיתי בזמנו, שפואד, אם אתה זוכר את בנימין בן אליעזר, הוא היה חבר מצוין שלי ואני אהבתי אותו אהבת נפש. והבחור הזה, פואד, חזר בדיוק מסינגפור והייתה מלחמת יום כיפור. ואני לא ידעתי איפה הוא נמצא. אז ציירתי".


אורי: "איפה פואד".
שי: "איפה פואד. כשפואד היה נעדר ציירת איפה פואד".
ג'קי: "מלחמת יום כיפור זה אוקטובר. אז ציירתי תותחן ערבי עומד, והם יורים נניח בתותח בסוף אה...".
שי: "וזה מה שקרה בסוף באמת. טוב, ג'קי, תודה רבה לך".
אורי: "אנחנו חייבים לסיים תודה רבה, ג'קי, שיהיה לך אחלה יום".
לאה: "איך לא העלנו את המחשבה שהוא אולי אחראי לכל הדבר הזה".
שי: "לא נראה לי".
אורי: "לא, ג'קי לא".