זה מתחיל עם אקורדיוניסט. חצרוני פוצח בשירת ארץ ישראל היפה בקול צורם, בדציבלים שמכניסים למוות קליני גם את המעריצים הכי אדוקים של הפרופסור. הצורך הפתולוגי נרקיסיסטי שלו באהבה, שנאה, או תגובה כלשהי מהמין האנושי, עולה שלב בחשיפה מרצון של תמונות מימי ילדותו, ופרובוקציות זולות ספק מזעזעות דוגמת "כאן אני עצוב כי הבנתי שאמא בהריון והלכה הירושה", וממשיכות ב"כאן אני שמח, כי אמא עברה הפלה טבעית בעקבות גידול".
הציפייה כי באולם ייזרקו עגבניות מופרכת עם התגודדותו הסקרנית של הקהל ההומה, שקנה את כל הכרטיסים מראש. מי הם? מיקס לבוש היטב של בני 20-35 שבאו לקבל טיפול בהלם, כולל כמה חיילים ברגילה. אמנם סגירת החשבונות האישיים הייתה מעט מיותרת, אך עם ההתרגלות לסאונד הצורם, גם יכולתו הקומית של חצרוני הולכת ומשתפרת.