"את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק", אמר ראש עיריית אילת מאיר הלוי באירוע פתיחת פסטיבל "ג'אז חורף בים האדום". למרות שלמרבה הצער גם את שריקת הרקטות מעל שמי הארץ אי אפשר לעצור, נראה שבסופו של דבר המוזיקה ניצחה. ובגדול. בשלושת ימי הפסטיבל היו אולמות המופעים מלאים. המארגנים סיפרו שמבין כל המוזיקאים הבינלאומיים שהוזמנו להופיע בו, אף אחד לא חטף רגליים קרות וביקש לבטל את הופעתו בשל האירוע הביטחוני, בדיוק כפי שאף אחד לא קיבל מסר מאיים מרוג'ר ווטרס או מפעילי החרם הבלתי נלאים.

וגם אם היה מי שחשש, ברגע שנשמע התו הראשון בהופעה הראשונה בפסטיבל – הכל נשכח כלא היה. כי כשיסמין לוי פתחה את הפה, כולם עצרו את נשימתם ופשוט התחברו לצלילים. לוי, שהתחילה את דרכה המוזיקלית בלדינו ועשתה מעבר לפני כארבע שנים אל מחוזות הטנגו והפלמנקו, נענתה לבקשתו של המנהל האמנותי של הפסטיבל, דובי לנץ, והתמסרה לחקר הג'אז. כפי שהיא עצמה העידה "הטנגו הוא דרמה. הוא תפור על מידותיי ומאפשר לי להיות מי שאני", אך החקר המוזיקלי שעשתה ובא לידי ביטוי בהופעה, הבהיר לנו עד כמה היא זמרת גדולה ואיך כל ז'אנר יכול להיות תפור למידותיה. כמו למשל בביצועים המהפנטים שלה לבילי הולידיי ולאלה פיצגרלד, שעל העיבודים שלהם, כמו על המופע כולו היה אחראי אדם בן אמיתי, וכשהיא היממה את המאזינים עם 'deset road'.


הפסטיבל יצא מאזור הנוחות של הג'אז הקלאסי


גרסת החורף של הפסטיבל הציגה שמות גדולים ומופעים מבוקשים המיועדים לחובבי הז'אנר (בהם 'Bass Extremes', 'Torrio!', 'אנסמבל', גלעד אפרת ועוד), אבל הצליחה גם לצאת אל מחוץ לגבולות אזור הנוחות של הג'אז הקלאסי והמסורתי והציעה חיבורים שבהם הז'אנר היה ממשי אבל משני, וככזה הוא הצליח לגרום גם למי שאינו חובב ג'אז מובהק למצוא את מקומו. למשל במופע של נטלי וואמבה, שנולדה בקונגו, עברה בצרפת וכיום מתגוררת בכרכור. בקצב אפריקאי סוחף, שכולל נגיעות של בלוז וג'אז ועם להקה מוכשרת וגדולה ומראה דרמטי, וואמבה הצליחה לרתק את השומעים. למדנו מאוחר יותר כי היא עובדת כיום על חומרים לאלבומה הראשון ואנחנו כבר סימנו אותה כדבר הגדול הבא.



אבל אלו לא רק וואמבה ולוי. פסטיבל הג'אז נתן ביטוי לנשים עוצמתיות, מוזיקאיות בחסד ומגישות מעולות, שאת הסיפור שסיפרו קשה לשכוח. למשל תרז מונטכאלם הקנדית, רוקיסטית בנשמה, בקעקועים שעל גופה ובקולה בעל הגוון הצרוד. היא להטטה בין צרפתית לאנגלית והפליאה בעיבודים מרתקים לשירי רוק. גם יעל שושנה כהן, שיחד עם גילי לנדאו מופיעה כ"לולה מארש", הצליחה לרתק את הקהל על אף השעה המאוחרת שבה התקיים המופע, בעזרת הקול השמימי שלה שהרטיט לבבות.

את הערב השני של הפסטיבל פתחה נורית גלרון, שהפגינה כריזמה בכמויות אדירות כשהיא מלהטטת בקולה. "אם יש זמרת ישראלית ששומעים אצלה את ניחוחות הג'אז, באלתור ובאינטליגנציה הדרושים לסגנון המוזיקלי הזה - זו נורית גלרון", הציג אותה דובי לנץ. אבל למרבה הפלא, זו הפעם הראשונה שלה באירוע כזה. אם לשפוט לפי הצלחת המופע, שכל כרטיסיו נמכרו מראש, כנראה שזו לא תהיה הפעם האחרונה.

פעמיים מתקיים הפסטיבל בעיר הדרומית: הגדול יותר באוגוסט והאינטימי בחורף. מזג האוויר המושלם ששרר באילת בימי הפסטיבל, האווירה הרגועה והמופעים המוצלחים הופכים אותו לאירוע שלא כדאי לפספס.


גלו את החדשות לפני כולם. הצטרפו בלייק לפייסבוק שלנו.