מתברר שלא אימת הקהל אחזה בשחקנית הצעירה, כי אם הפחד מפני גברים מטרידים בתיאטרון. הזיכרון הראשון שלה מגיע מהסעות השחקנים אחרי ההצגה. זה קרה במונית החשוכה, כשהגבר שישב לצדה "טייל" עם אצבעותיו על גבה ולא רק. "מה יכולתי לעשות? להעליב אותו מול כולם? אז לחצתי עם עקב הנעל שלי על הנעל שלו ושרטתי אותו בציפורניים שגידלתי", היא מספרת. "עד שיום אחד אזרתי אומץ והבהרתי לו שאם הוא ימשיך במעשיו, אני אחולל כזה סקנדל שהוא לא יוכל להביט בעיני הסובבים אותו".
והיה מקרה נוסף: בעודה ממתינה להיכנס לבמה, יצא שחקן מבוגר שסיים את הסצינה שלו בהצגה, ובלי להתבלבל "חפן את השדיים שלי ואמר בקול: 'את זה אני רוצה'".
לאחרונה, בעקבות וידויו של ברנרדו ברטולוצ'י על סצינת האונס ב"טנגו האחרון בפריז", נחשף סיפור סצינת האונס שעברה אלמגור בצילומי "מלכת הכביש" (1971). בווידויו הזחוח, סיפר השחקן אריה מוסקונה איך במאי הסרט, מנחם גולן, דרש מהשחקנים לעשות בה מעשים מיניים. "מנחם לקח אותנו הצדה ואמר: 'חבר'ה, גילה לא יודעת. אתם תופסים אותה, משליכים אותה לרצפה, קורעים ממנה את הבגדים, אונסים אותה. תעשו מה שאתם רוצים", כך מוסקונה.
"קשה לי לחזור ולדבר על הנושא, זה עושה לי רע", אומרת אלמגור, שבראיונות קודמים גילתה שהאירוע הותיר בה צלקות עמוקות. "זה היה כמו לעבור אונס קבוצתי, רק בלי החדירה".
אבל מלכת הקולנוע הישראלי לא רק הוטרדה או סטרה למטרידיה. היא גם לקחה חלק בשינוי הנורמות וקבעה כללים ואיסורים בנושא ההטרדות המיניות. עם הקמת אמ"י נרתמה אלמגור וניסחה רשימת כללים של "עשה/ לא תעשה" על סט הצילומים או בחזרות. "לקחתי כמה ימי חופשה כדי לכתוב חוקים חדשים בנושא. כשבמהלך הכתיבה הופיעו לנגד עיני כל המקומות, הרגעים והימים שבהם הושפלתי כנערה, אישה וכשחקנית", היא אומרת.
בזמן ששחקניות בוגרות מתקשות לקבל תפקידים, אלמגור ("הייתי צריכה להיות בפנסיה כבר לפני שנים") מעולם לא ירדה מהבמה. "אני עובדת ואמשיך לעבוד. זה שווה הכל. אלא אם קורה פנצ'ר עם הבריאות, כמו הנפילה. אני לא אוהבת שמטפלים בי", היא מעידה.
ועתה היא שוב על הבמה, משתתפת בשתי הצגות - "קוריולנוס" בהבימה וב"שלוש אחיות" מאת צ'כוב, הפקה משותפת של הבימה והקאמרי, לצדן של ליא קניג ויבגניה דודינה ("נו, אז שרת התרבות לא אוהבת את צ'כוב. זאת בעיה שלה").
אלמגור, שחקנית, תסריטאית וסופרת, שיחקה באינספור הצגות תיאטרון וכיכבה בכ־50 סרטים, עובדה שכאמור זיכתה אותה בתואר "מלכת הקולנוע הישראלי". כמו כן, היא שיחקה בסדרות טלוויזיה, שימשה שופטת בפסטיבלי קולנוע בינלאומיים וזכתה באותות הוקרה ובפרסים רבים.
ב־2004 זכתה בפרס ישראל בתחום הקולנוע. בנאום שנשאה במעמד קבלת הפרס אמרה: "באתי לעולם מנקודת זינוק אפס. הורי ברחו מאירופה הבוערת, צעירים, כמעט ילדים. כל בני משפחת אמי, שבט בן 147 נפשות, נכחד בשואה. אבי נרצח ארבעה חודשים לפני שנולדתי על ידי צלף ערבי. מעולם לא החזיק בידי ולא אמר לי 'ילדה שלי'. גידלתי את עצמי ללא שנאה וללא רצון לנקמה. חשבתי שאסור שיהיו ילדים שיאבדו את אביהם בשל שנאה ומלחמה".
על אף האג'נדה שלה ואולי בגללה, בשנים האחרונות אלמגור מוצאת עצמה שוב ושוב בעין הסערה. טוקבקיסטים פרועים מגיבים כלפיה באלימות מילולית, ולא אחת קיבלה איומים על חייה.
התרעות פיקוד העורף