אלא שגרבוז אינו לבד. יותר ויותר אמנים נקלעו בשנים האחרונות לעין הסערה לאחר שהרשו לעצמם להתבטא בחופשיות נגד הממסד ושלוחותיו. זה התחיל בנאום שנשא דודו טופז בעצרת בחירות ב־1981, שבו כינה את מצביעי הליכוד “צ’חצ’חים” ועורר סערה. בעקבות כך טופז פוטר מעבודותיו והסתגר בביתו; וזה לא נעצר גם אצל ג’קו אייזנברג, שזכה ב”כוכב נולד” בשנת 2006, התבטא בראיון עיתונאי נגד הגיוס לצה”ל, התנצל, אך ספג נזק חמור לקריירה שלו שהייתה בתחילת דרכה.
נוסף להם ישנה גם אחינועם ניני, שאמירותיה השמאלניות גרמו לה לספוג לא מעט מתקפות לאורך השנים. בראיון שהעניקה בעבר ניני הודתה ש”לאורך השנים אני משלמת מחיר כלכלי על האמירות שלי, ואני מוכנה לשלם את זה”.
אלא שתופעה זו אינה ייחודית לצד השמאלי של המפה. גם אמנים כמו אריאל זילבר והצל, שידועים באמירותיהם הימניות הקיצוניות, ספגו ביקורת רבה.
ב־2014 החליט אקו”ם שלא להעניק לזילבר פרס מפעל חיים בגין תרומתו המוזיקלית בשל עמדותיו הפוליטיות.
“במקרה של ענת וקסמן ושל אורנה בנאי בלט העליהום של הרשתות החברתיות”, אומרת ד”ר עמית לביא־דינור מבית הספר סמי עופר לתקשורת של המרכז הבינתחומי בהרצליה. “זה השיימינג החדש. התקשורת הממסדית מעצימה את מה שקורה ברשת על ידי כך שהיא מצטטת את ההתבטאויות, וזה מגיע ליותר אנשים. או אז הפוליטיקאים קופצים על העגלה ומתבטאים בקולניות”.
לעתים הכעס לא נגמר בסערה ציבורית בלבד. יהונתן גפן, למשל, הותקף בביתו ב־2015 בידי גבר אלמוני, שצעק לעברו: “שמאלני בוגד” והכה אותו בפניו. כשגילה אלמגור התבטאה נגד שריפת הנער מוחמד אבו ח'דיר, היא הפכה, לדבריה, ל”אויבת העם”. בראיון שהעניקה ל”מעריב” בשנה שעברה אמרה: “למה אני צריכה לעלות על מונית, ואיזה בריון מקועקע שקורא לעצמו ‘הצל’ יירק עלי ויקרא לי שמאלנית מלוכלכת? הוא וחבורה של אנשים מסתובבים בכיכר הבימה עם שרשראות ברזל ומחפשים שמאלני, כמו שבגרמניה חיפשו יהודים. מה זה? ואף אחד לא יוצא נגד זה”.
“אנשים צריכים לחשוש לשלומם”, אומר גורביץ’. “טיהורים זה מה שמאפיין משטרים אפלים, ולצערי האסוציאציות לא טובות ומוליכות לאותה תחושה של מדינה שרק לכאורה היא דמוקרטית”.
לדברי גורביץ’, מה שקורה כיום “מזכיר את הפשיזם של שנות ה־30 באירופה ומסתדר עם מה שאמר יאיר גולן, סגן הרמטכ”ל. גם בגרמניה הנאצית חזר המוטיב של בגידת האינטלקטואלים, הגרבוזים וכל אלו שלא לוקחים חלק בחוסן הלאומי. ההתנהלות הזאת נובעת מייאוש ולא מעוצמה. כשאתה סותם פיות, זה סימן של חולשת המשטר הנוכחי, שאיבד תקווה להיות המשטר או הממשלה של כולנו, שמאפשרת פיתחון פה ודו שיח חופשי”.
גם המעצבים האיטלקים דולצ’ה וגבאנה, שהתבטאו נגד אימוץ ילדים בידי הומוסקסואלים, אף שהם הומוסקסואלים בעצמם, ספגו מחיר מקצועי: צרכנים רבים ברשתות החברתיות קראו להחרימם, בהם אלטון ג’ון. עם זאת, כשזמרת כמו מדונה אמרה לאחרונה שהיא "חשבה לפוצץ את הבית הלבן", אמירתה עברה בשקט יחסי.
“בארצות הברית יש חופש דיבור אדיר ותקשורת לעומתית יותר”, טוען גורביץ’. “הנשיא החדש טראמפ אומנם מנסה כעת לסתום את הפיות, וזה מצליח לו במידה מסוימת, אבל יש מולו כוח התנגדות גדול. ומי יגן כעת על גרבוז? האמנים כאן לא מסוגלים לזוז. צריך להיות קץ של שלטון הפחד, כדי שאמנים ואנשים לא יפחדו להפסיד את הכיבודים שלהם, כי הברוטליות שוברת שיאים”.
התרעות פיקוד העורף