לא תאמינו, אבל בכל אשם בובי סולו. 1969. יום העצמאות ה–21. אל במת הבידור המרכזית בטירת כרמל טיפסה ילדה בת 13 וחצי וסחפה את הקהל בביצוע עם המון דם חם של “זינגרה", להיטו האלמותי של מי שמכונה “אלביס האיטלקי". הקהל יצא מגדרו והילדה נכבשה בקסם תשואותיו. מאז היא, הזמרת שרי, איננה יורדת מהבמות. בחול המועד פסח, ב–15 באפריל, אף יוקדש לה אחד המופעים המרכזיים בפסטיבל “ימי זמר" בעירה, חולון.
אכן, רוח רעננה נושבת במפרשיה של שרי, זמרת תוססת שחלק ניכר מהקריירה שלה העבירה בהרכבים. כעת היא תשתדל לשרוף את הבמה בהופעה ב"ימי זמר" עם גרסת כיסוי לאחד מלהיטיה הקצביים של סינדי לאופר, וגם אדל, טינה טרנר ובט מידלר, זמרת הנערצת עליה, לא יקופחו.
כשתשיר במופע את שיריהן של זמרות אלה, תזכור לא רק את הילדה של “זינגרה" מטירת כרמל, אלא גם את היותה דור שני על הבמות. “כילד, אבא שלי, יחזקאל לטיף, הופיע בבגדד בחצרו של המלך פייסל השני", אומרת מי שבאה לעולם כשרלוט אליאס.
היא לא למדה בבית ספר תיכון אמנותי כלשהו, אלא למדה בישול וכלכלת בית בתיכון מקצועי של ויצו בחיפה. “חשבתי להיות שפית", היא מספרת כיום בנימה מחויכת. אבל כשראיינתי אותה לראשונה, בפברואר 78', התוודתה בשיא הרצינות: “אמרתי לעצמי שאם לא ייצא לי משהו מהמוזיקה, שלפחות יהיה לי איזשהו מקצוע ביד".
כיום, שרי, שלמדה בקורס ב"תדמור" בחודשים הפנויים בין התיכון לצבא, מיישמת את כישורי הבישול כשפית המשפחתית. “במטבח אצלנו, כמו על הבמה, הכל אצלי פיוז'ן מעורב ואימפרוביזציות".
כאשר כישרונות זמר בני גילה הפכו עולמות כדי להתקבל ללהקה צבאית, הדבר בכלל לא היה בראש שלה. “לא הייתה לי מספיק מוטיבציה כדי לנסות להתגייס ללהקה", טענה בראיון ההוא. עכשיו היא מסבירה: “גדלתי על מוזיקה לועזית. שרתי בעיקר באנגלית וחשבתי שלא אתאים ללהקה. אבל אחרי שנת שירות במפקדה הראשית של התותחנים, בא לי לשיר בלהקה. רק אז ניגשתי להיבחן. שרתי את ‘Let it be‘ של הביטלס - והתקבלתי על המקום ללהקת פיקוד הצפון".
הלהקה הצפונית שלה הייתה אפרורית ונטולת כוכבים, פרט למפקדה, שמואל וילוז'ני. “שמוליק היה כבר אז מצחיקן גאון", היא מספרת וצוחקת. “כמפקד הלהקה הוא גם ידע לטרטר אותנו, אבל בצורה די נחמדה. כששרנו, וילוז'ני הוכיח את עצמו כזייפן נורא".
מי שלא זייף שם היה מתופף הלהקה, שלומי גולד, שהביא לה את הקריירה על מגש. גולד, שהתאהב בה (וגם היא בו), הקליט אותה בהקלטה ביתית בשירים שהיא שרה באנגלית בלילות שבת, באישור הצבא, בלהקת הקצב סילבר ספון (כפית כסף). וכמי שהמשיך לתוכנית הבאה של להקת פיקוד הצפון, זאת ששרה את “בלילה על הדשא", גולד הביא את הקלטת לאולפן שבו רקח מפיק הלהקה, צביקה כגן, את התוכנית הבאה. וכל השאר היסטוריה.
השיר “בלילה על הדשא", מאת אסתר ניצב ויאיר רוזנבלום, היה באופן מובהק ברוח שירי ארץ ישראל של פעם, ולפתע גולד נפל על כגן עם משהו שהיה שונה לגמרי - והמפיק פשוט נפעם. הוא ניסה לעניין עם שירי הקלטת את חברת התקליטים ישראדיסק, שבה עבד באזרחות, וכשראה שבמשך חצי שנה שום דבר לא זז, לקח על עצמו את ההשקעה במי שהייתה לזמרת טיפוחיו.
שרי: “לזכותו של צביקה ייאמר שהוא תפס מיד שאני זמרת יוניק, שאין כמותה בארץ, וששווה להשקיע בי כדי ללכת על קריירה בחו"ל. אני לא יודעת אם הדברים היו קורים אלמלא המפגש בין שלומי לבין צביקה. למעשה, לא היה בתוכנית שלי להתדפק ישר אחרי הצבא על הדלת של אמרגן כלשהו ולהציע את עצמי. לקחתי את הדברים באיזי. בשנה הראשונה לאחר השחרור, כשהקריירה התחילה להתבשל, עבדתי כמזכירה במפעל מכלי כרמל אצלנו, בטירה".
כגן השכיל לרתום למרכבת ההצלחה שלהם את המלחין הצעיר דאז רוני וייס. השירים שהלחין לתקליט הביכורים של שרי, שכולו היה באנגלית, התאימו לקריירה בחו"ל כמו כפפה ליד, בעיקר שיר הנושא - "go wild Let׳s", שווייס כתב עם ג'ני רבין. אבל התוכנית השתבשה להם, כשכגן הציע שישלחו שיר לפסטיבל הזמר תשל"ח, שמנצחו היה אמור להישלח לאירוויזיון בפריז. שרי הייתה תגלית באותו פסטיבל, עם השיר “למה לא", שווייס כתב עם אליעוז רבין, בעלה דאז של ג'ני, אבל כידוע בכרטיס לעיר האורות זכה יזהר כהן עם להיטו “אבניבי". ושרי? “התנחמתי במקום הראשון בהצבעה בבנייני האומה".
במקביל לניסיונות לפרוץ לחו"ל, “למה לא" כיוון את הפרויקט של שרי לנמל הבית. תקליטה האנגלי הופיע גם בארץ ותוך שנה התייצבה שוב לפסטיבל הזמר עם להיט גדול יותר, “לעולם בעקבות השמש" שווייס כתב הפעם עם אהוד מנור, “אבל לא היה לנו שום סיכוי מול ‘הללויה'".
שרי נשארה נאמנה בעיקר לעצמה. שהרי באותו ראיון, בפברואר 78', היא אמרה: “לא חושבת שאעזוב את הארץ בגלל הקריירה". והיא לא עזבה.
לא ייאמן, אבל כבר ב–1980, לאחר שני תקליטים באנגלית ותקליט בעברית תוך זמן קצר, כבר יצא לשרי אלבום אוסף. “דם חם", הוא נקרא, כשם הלהיט המלהיב מבית היוצר של צמד הכותבים מירית שם–אור וצביקה פיק. “ביני לבין צביקה פיק היה חיבור מיידי", היא מציינת. “צביקה הוא מלחין גאון, אבל לקשר בינינו לא הייתה המשכיות".
התהפוכות המוזיקליות בעולם לא פסחו על שרי ושות'. היא כבר הקליטה אלבום נוסף בסגנון הדיסקו, וייס הרחיק עד לוס אנג'לס כדי להשלים את ההפקה המוזיקלית, ובדיוק אז חטף הדיסקו נוקאאוט. הם החליטו לפרק את החבילה. וייס פנה להקים את להקת איזולירבנד, ושרי מצאה את השעה כשרה לחזור לחיבוק החם של הרוק'נרול.
שרי: “ירוסלב יעקובוביץ' חזר מארצות הברית אחרי שהופיע עם מנהטן טרנספר ועם בט מידלר ישר להצלחות בארץ. חוה אלברשטיין. מרגול. גלי עטרי. צביקה נתן לו לשמוע ממני - והוא נטרף. אני זוכרת אותו אומר: ‘את זמרת הרוק'נרול שאני מחפש'".
זה מה שהוא חיפש, אבל עסקת החבילה שלו עם שרי לא המריאה לשחקים. אלבומם “פסיעה אחת קדימה" היה למעשה יותר מפסיעה אחת אחורה, ושום להיט לא צמח ממנו. “הדיסקו אומנם נפל, אבל זה לא הרים כאן באותו זמן את הרוק", אומרת שרי. “הביקורות המשבחות לא עזרו לתקליט עם ירוסלב. הקהל לא רצה אותו. הוא פשוט לא נמכר".
בינתיים מאז “פסיעה אחת קדימה" של 1982 לא הוציאה שרי אלבום אולפן נוסף. הקריירה שלה קפאה למשך שנים. קאמבק חטוף בפסטיבל ערד 1987 לא הותיר את רישומו. עברו שמונה שנים מאז. 1995. המפיק המוזיקלי קובי בן עטר הוציא צמד תקליטורי נוסטלגיה. לאוסף הכפול הוא קרא כשם השיר ברצועה מספר 9 בתקליטור הראשון - “לעולם בעקבות השמש".
“האוסף ההוא החזיר אותי לתודעת הקהל, ומאז אי אפשר לעצור אותי", מציינת שרי. “חזרתי להופיע, אבל לא כמו פעם. אני לא יודעת לאן הייתי מגיעה מזה אלמלא פגישה מקרית מתישהו ב–2002. הגעתי לשיחה לגבי הופעה באיזשהו ערב, כשבדיוק יצא משם גבי שושן. הוא ניגש אלי, לחץ לי את היד, אמר ‘נעים מאוד' וביקש את מספר הטלפון שלי כדי להזמין אותי להופעה שלו".
“התחברתי עם שניהם מתוך הערצה", מוסיפה שרי. “בנעורי הערצתי את עוזי והסגנונות, ובמסיבות שלנו לא הפסקנו לשיר את ‘16 מלאו לנער'. והנה מצאתי את עצמי חולקת במה עם שני הזמרים שהערצתי. המופע המשותף שלנו הפך לסיפור הצלחה מטורף עם הפקה מוזיקלית מדהימה של דני רובס, בליווי ארבעה נגנים צעירים ואנרגטיים, שהגיעו ישר מהצבא".
שרי חיה עם בעלה, המעצב (וכאמור המתופף בעבר) שלומי גולד, בסביבה כפרית בלב חולון. הם הורים לשלושה. הבכורה ליטל (33) הלכה בדרכי אביה והיא מעצבת טקסטיל וציירת מוכשרת, הפועלת כעת בפילדלפיה. אדר (30) הולכת בדרכי אמה, ויובל (18), בן הזקונים, התגייס בימים אלה כגיטריסט ללהקה צבאית. כמו אמו. כמו אחותו. מבין השלושה, אדר, יוצאת “כוכב נולד" וחברה בהרכב ילדי החוץ. “טפו, טפו, טפו, יש לי הרבה נחת", מתמוגגת שרי, ואפשר להאמין לכל מילה שלה.