חנוך לוין נחשב לדעת רבים לאחד מטובי המחזאים בישראל לדורותיה, ולכן הצגותיו עולות בתדירות גבוהה למדי בקאמרי, תיאטרון הבית שלו. והפעם - "קרום", שעולה בקאמרי בשנית, וכעת בבימויו של אילן רונן. הפעם הקודמת הייתה ב־1975.

במרכז המחזה קרום (אודי רוטשילד), החוזר לשכונת ילדותו אחרי שניסה את מזלו בחו"ל, ומגלה כי טרודה (דנה מיינרט), חברתו לשעבר, יוצאת עם גבר אחר (ערן מור), וחברו הטוב תוגתי (אלון דהן) סובל מהתמכרות לבריאות ומתחתן עם דופה (כנרת לימוני), המאוהבת בברתולדתו (גיא מסיקה), המאהב האיטלקי של חברתה הטובה צוויצי (ירדן ברכה). ויש גם את השכנים המבוגרים (שרה פון שוורצה, ערן שראל) שחוגגים את החיים מאירוע לאירוע, וגם את אמו של קרום (ענת וקסמן) שמתחננת לנכד.

חנוך לוין

החיזיון הבימתי של אילן רונן הולך על בחירות מתוחכמות, תוך פנייה לדור ה־Y והעתקת העלילה לשנת 2017: מסכי טיסות יוצאות ונכנסות, שימוש בספינר, סמארטפונים ועוד.



מדובר בגרסה המציעה בידור להמונים, באמצעות אירוע בימתי מצחיק, הנועד לעשות לקהל נעים בגב על חשבון העלילה, באמצעות שימוש באביזרים מודרניים. כך נשלף הטריק הידוע הנועד להנגיש לקהל מחזות ישנים: הכל מכוון כדי לגרום לקהל ליהנות. השחקנים על הבמה לוחצים קצת יותר מדי על ההומור, וסיפור ההחמצה של קרום וחבריו לשכונה נשאר לעתים מאחור, לטובת המודרניזציה, הבאה לידי ביטוי בקטעי הווידיאו־ארט, למרות הביצוע המוקפד של צוות השחקנים.

חנוך לוין

במבחן ההומור, הגרסה הנוכחית עומדת בכבוד במבחן הזמן הודות לטקסט המשובח של חנוך לוין, הנאמר מפי חבורת שחקנים מצוינת. עם זאת, ככל שאילן רונן מנסה להרשים בפתיחה, הוא מותיר את המרחב לעבודת השחקנים, ובראשם אודי רוטשילד המגלם את קרום.

לסיכומו של דבר, התחושה הכללית היא כי מדובר בהפיכת המחזה של לוין, שבמרכזו חייהם של אנשים קשי יום שחיים בתחושת החמצה, לשלאגר בימתי מהוקצע המבוצע על ידי שחקנים שיודעים את מלאכתם. לא הרבה מעבר לזה.