השאלה המרכזית שעולה במהלך הצפייה היא כיצד אפשר לעבד את הספר ליצירה שלמה שתאפשר לקהל להבין את דמותו של הגיבור ולהזדהות עמה. לא מדובר כאן במשימה פשוטה כלל וכלל, אך צוות היוצרים בהצגה הצליח לחבר בין מרכיבים שונים לכדי יצירה מרשימה למדי, המוצגת באולם האינטימי של תיאטרון הקאמרי, המאפשר פגישה אינטימית עם הדמויות ואפשרות להרגיש חלק ממשי בהצגה המתרחשת על הבמה.
דוב'לה ג'י, סטנדאפיסט ודור שני לשואה, בוחר בהומור כדי להתמודד עם מצוקות ותלאות חייו. סיפורו הופך במשך שעה וחצי להצגה מרשימה בקנה מידה תיאטרוני – החל מהחוויה החזותית ועד לחוויה רגשית מרתקת.
דרור קרן, הנחשב לאחד השחקנים המגוונים ביותר, כזה שמסוגל לבצע גם תפקידים קומיים וגם תפקידים דרמטיים, מציג כאן תפקיד מורכב הדורש ממנו להפגין לוליינות נפלאה בין דרמה לקומדיה, ועושה זאת בהצלחה רבה. מושגים כמו טוב ורע מתערבלים על בימת הקאמרי ושואבים את הצופה לעולמו של הגיבור, וגורמים לצופה להתחבר לדמותו.
אין שחקנים רבים בתיאטראות השונים עם אנרגיה הכוללת יכולות פיזיות ונפשיות המעוררות התפעלות רבה. אך לקרן יש את מידת הבשלות המתאימה לתפקיד מורכב, וניכר כי המפגש עם החומרים של דויד גרוסמן, אפשר לו להביא לידי ביטוי את כישרונו הרב.
המוזיקה הנפלאה של אלדד לידור וקטעי האנימציה הנפלאים של שריאל קסלסי, ממחישים את העבר והעתיד, באותה פגישה מחודשת בין הגיבור לחבר ילדות המוזמן לצפות במופע. השחקן יגאל זקס, המגלם את חבר הילדות, מעצב את דמותו בצורה רגישה ויפה עד מאוד, ולצדו איה גרניט־שבא, המגלמת ילדה שחוותה את הילדות עם דוב'לה. גרניט־שבא מגישה ביצוע מרגש המסייע להבנת דמותו.
לסיכום, מדובר בצוות יוצרים המפגין יכולות מקצועיות לעילא ולעילא ועבודת צוות מעולה של כולם.
התרעות פיקוד העורף