ואכן זוהי רק ההתחלה, ועל אף שמיכאלי לא אוהבת לדבר על הגיל, במהלך הראיון המשותף היא לא מפסיקה להקניט את השותף שלה על כך. “אנחנו קצת בני 4, אבל טוביה צעיר ממני בעשר שנים", היא זורקת.
צפיר: “את מגזימה, פחות".
מיכאלי: “אתה יודע מה עשיתי בגילך?".
צפיר: “מה שאני עושה עכשיו, אבל יותר טוב".
מיכאלי אומרת ש"היום אני יותר זהירה עם טקסטים, חוזרת עליהם כמה פעמים. פעם זה היה בדיוק ההפך - שלפתי מהשרוול בלי הכנות".
צפיר: “אורי זוהר אמר את זה הכי טוב - אתה הכי מצחיק כשאתה רציני. אני עשיתי את המסלול ההפוך. ב'ניקוי ראש' הייתי אחראי וקפדן, אבל למדתי לשחרר עם הגיל והקריירה. למדתי לעשות בגיל מאוחר יותר את הדברים שרבקה שלפה מהשרוול. ניסיתי לאמץ את יכולת האלתור הבלתי רגילה שלה".
מיכאלי: “אני צריכה הפסקת חשמל באמצע הצגה, כדי להתאוורר. צריך להתקיל אותי על הבמה ואז אני במיטבי".
צפיר: “רבקה'לה מחוננת, תמיד קינאתי בה".
צפיר: “אצלי השיחות הווירטואליות האלה מתרחשות עם מני פאר שאיננו. אני מוצא את עצמי רואה את התוכניות שלו בשידור חוזר, צופה בו מראיין ואומר לעצמי אוטומטית: ‘יאללה, תרים טלפון ותגיד לו שיפסיק לדבר כל כך הרבה. מוטי זו אבידה עצומה. אצלי זה יותר חמור, מוטי מופיע בחלומות שלי המון, אני מתעורר ומרגיש שהוא פה איתי. בדרך כלל הוא נותן לי עצות ומכוון אותי. הוא היה גאון מכל כיוון".
מיכאלי: “אני ראיתי אותו מופיע בלהקת הנח"ל וידעתי שיש פה משהו אחר. גם אני התאהבתי. וכן, גם הטקסטים אז היו משהו".
צפיר: “מזדהה".
מיכאלי: “אני רואה סטנדאפיסטים שמצחיקים אותי, אבל הם יורדים לרמות כאלה. למשל סטנדאפיסטית שהתארחה אצלנו באחת מתוכניות ‘סיבה למסיבה' המחודשת. ראינו אותה במופע והיא הצחיקה אותנו. הזמנו אותה והיא התקילה אותנו ביציאות שלא היינו מוכנים להן. יש לי נושאים דיסקרטיים שלעולם לא אעסוק בהם".
צפיר: “שליין לא בשבילי, כי זה לא מקום למבצע וירטואוזי כמוני. ב'ניקוי ראש' שחיתי כמו דג במים. הייתי רואה את עצמי משתלב ב'ארץ נהדרת', כי את מה שהם עושים אני עשיתי בשנות ה־80, שזה הומור יותר בידורי מסאטירי. הייתי שמח להשתלב, אבל לא קוראים לי לדגל, חושבים שאני שייך לעבר. שוכחים שיש לי סטנד־אפ שאני מריץ שנה וחצי, שאני עושה קטעים אקטואליים ולא שכחתי לבצע חיקויים".
צפיר: “מדברים על כתיבה, ואני באמת מתגעגע למוטי. חודש לפני שהוא נפטר, אני, יעל אשתי, ב. מיכאל ואפרים סידון לחצנו ידיים וידענו שאנחנו הולכים לעשות סאטירה חדשה וחריפה. היא יועדה לבמה. ההצגה בצוותא ‘רואים את הסוף' הייתה השלב הראשון, אבל אנחנו דיברנו גם על תוכנית טלוויזיה. מוטי הוביל. אני לא רואה מוטי שני, לא בקרב היוצרים הצעירים שיש היום".
מיכאלי: “אני מסכימה לגמרי. ואני כבר בת 80".
צפיר: “וואללה? את נראית רק 79".
מיכאלי: “אני פרילנסרית, השעות שלי הן לא מתוך מחויבות לאף גוף, ובכל זאת אין לי זמן לנשום".
צפיר: “התקדמנו. גם כי החוק השתנה וגם בזכות פעילות של ארגוני נשים. אני לא הייתי עד להטרדה מינית".
מיכאלי: “כשהיית בלהקה, לא ראית אישה מוטרדת?".
צפיר: “הנבואות של רבקה'לה דומות לאלו של מוטי, שהיה פסימי בדרך כלל".
מיכאלי: “אני מצאתי את עצמי ברשימת 'השתולים' ומאוד נהניתי. הדלקתי משואה אפילו לכבוד זה. יש אנשים שרוצים להמשיך לחיות פה והם אלה שיחזירו את הישראליות לימיה היפים. אם אנשים יתחילו להפנים מה קורה פה, יהיה שינוי. אני לא מוכנה להתייאש. להתייאש אפשר גם בחמש הדקות האחרונות".
צפיר: “בדיוק".
מיכאלי: “באופן אישי אין לי נגדה שום דבר, זה המתווה שלה שמקומם אותי. אני חושבת שהתרבות של שרת התרבות תפשוט את הרגל והגימיק הזה לא יהיה עוד. נתיבות ותל אביב לא כל כך רחוקות היום. ואז נהיה עם אחד. עם אחד, שכולל את הערבים ותרבויות שונות, זו הישראליות בעיני. זה ייקח זמן. הייתה פה פעם ישראליות אמיתית והיא תשוב. ישראליות זה עמוס קינן, נעמי שמר ואלתרמן וחיים גורי".
צפיר: “אני עוד לא עשיתי תפקיד ראשי במחזמר למבוגרים. פעם חלמתי לגלם את טוביה ב'כנר על הגג', אבל לא יצא. אני מקווה שבקרוב יהיה משהו בקנה".
מיכאלי: “רק תדעי לך שטוביה זז כל כך בקלות, שזה מדהים".
צפיר: “בפסטיבל כרמיאל עומדים על זה שאשחזר את 'אגם הברבורים'. עשיתי כבר שתי חזרות עם להקת בנות מראשון לציון. בפעם האחרונה שעשיתי כזה דבר זה היה לפני 25 שנה. כן, כואב לי בגוף, אבל אני לא עושה לעצמי הנחות".
התרעות פיקוד העורף