האיש הוא נחום צמח, מחוללו ומייסדו של התיאטרון הלאומי, גיבור ההצגה “צמח", מאת ובבימוי מיכאל טפליצקי. ההצגה תעלה הערב (חמישי), בפתח חגיגות ה־100 לתיאטרון הלאומי, בבכורה באולם ברטונוב בהבימה, בשיתוף פעולה ראשון בינו לבין תיאטרון “מלנקי", מייסודם של יוצאי ברית המועצות של פעם.
פרנק מוצא הקבלה בין צמח לבין דמויות אחרות שגילם: “לצמח קרה מה שקרה לגיבורים טרגיים אחרים, שלמזלי יצא לי לשחק אותם, ובהם מקבת, הורדוס, קלודיוס ובאחרונה יהוא וקוריולנוס. מה שהרים אותם למעלה, בדיוק הוריד אותם למטה. צמח לא השכיל להבין שברגע שהתיאטרון קם, הוא כבר לא שלו. במסע של הבימה לארצות הברית, ב־27’, הוא התפלג מקבוצת הרוב בתיאטרון ולא האמין שאנשיה יוותרו עליו. כעבור זמן, ב־35’, הוא בא בעקבותיהם לארץ ישראל, והם לא רצו אותו. בתוך ארבע שנים הוא מת בארצות הברית בגיל 52 בלבד, מרוסק לגמרי".
“לי באופן אישי מאוד חשוב להחזיר למודעות של האנשים כאן את הפרסונה הנשכחת של צמח", מוסיף טפליצקי. "כאחד שחלם לעסוק בתיאטרון היהודי, צמח הוא בשבילי דוגמה ומופת. הגיע הזמן לתקן את העוול שנעשה, כשנשכח פועלו בהקמת הבימה, בפרט שלהקים תיאטרון חדש לא פחות קשה מלהקים מדינה. תוך כדי העבודה על ההצגה, אנחנו מבינים שהיא לא רק על צמח, אלא גם על שורה ארוכה של אנשי תרבות שנשכחו. מי באמת יודע מי היו מסקין וברטונוב? הרי בעיני רבים הם שמות של אולמות. אולי זו ההזדמנות להחזיר אותם לקדמת הבמה".
אף שפרנק הוא שחקן מוערך בתיאטרון, הקולנוע המקומי די מחמיץ אותו, והפילמוגרפיה שלו צנועה למדי. אך הוא איננו מזיל דמעה על כך. “אני קודם כל שחקן תיאטרון", הוא מבהיר, “לגביי, התיאטרון הוא לא רק הלחם והחמאה, אלא גם הקוויאר שלי. קולנוע? אני דווקא ניגש לאודישנים. אם מקבלים אותי, כפי שהתקבלתי לטלנובלות בטלוויזיה, מקבלים. אם לא - אז לא. אני לא מתעסק בזה כל כך".
לפני שלוש שנים עזב פרנק את התיאטרון הקאמרי, שהיה ביתו במשך שנים ספורות, לטובת הבימה, ובהמשך סיפר כי לא היה שבע רצון מהיחס כלפיו בקאמרי. “אם היה טוב, זה נגמר", הוא אומר בדיעבד על ההחלטה לעזוב. "לא כל מה שרואה הקהל זה מה שמרגיש השחקן. כשהבנתי שאין לי עוד מה לחפש בקאמרי, חיפשתי את הדרך שלי החוצה ומצאתי בית חדש־ישן בהבימה".
חציית הקווים של פרנק הייתה הפעם דרמטית, כשבתוך זמן קצר עבר מההצגות “דג מוסר" ו"חברים של חברים" בקאמרי היישר לתפקיד המלכותי של קראון בהצגה “אדיפוס - תיאור מקרה" בהבימה. “לא יכולתי לבקש יותר מלשחק בזה אחר זה את קראון בבימויו של חנן שניר ואת יהוא בבימויו של אילן רונן", הוא אומר.“עם זאת, אני לא רק שחקן של תפקידי מלכים או מצביאים, כפי שהיה קוריולנוס. את זה אני מוכיח כעת בהצגות ‘תמונתו של דוריאן גריי’ ו־’1984".
פרנק אינו מנותק מהפוליטיקה ומ"המצב", אבל הוא אינו מוכן לקחת אותם אל התיאטרון. “הפוליטיקה, כמו האהבה וכמו היופי, היא בעיני המתבונן", הוא גורס. “לדעתי, לא התושבים בהתנחלויות אשמים בהימצאם במקומות שבהם הם יושבים, אלא אשמות הממשלות שמרשות להם להישאר שם. וכשאני אומר ממשלות, כוונתי לאלה מכל הקשת הפוליטית. אני משתדל להתרחק מהדברים האלה, ואת דעתי אני מביע אחת לארבע שנים בהצבעה בקלפי".
נעם, בנם בן ה־14 של ענבר, שהיא אמנית, ושל פרנק, הולך בדרכי אביו ואף שיחק, להנאת הקהל, כבנו בהצגה “קוריולנוס", בהבימה. “אני לא הבאתי את נעם לתיאטרון", טוען פרנק, “זה הכישרון שלו, שהוכח קודם לכן בהצגה ‘מסעות אודיסאוס’ בגשר. ככל שנהניתי ממנו בהצגה, הרגשתי בה כאילו עמד מולי פרטנר. בגילו כבר יש לו בגרות מקצועית".
התרעות פיקוד העורף