החודש נערכה בכורה להצגה אחרת בהשתתפותו: "יוליה" בתיאטרון "הסטודיו". זהו עיבוד מחודש למחזהו של אוגוסט סטרינדברג, "העלמה יוליה", מאת ישראל המאירי, שביים סיני פתר. במרכז המחזה - משולש רומנטי המטפל ביחסים בין שני העמים, הישראלי והפלסטיני, דרך הפריזמה של יחסי המינים: יוליה הישראלית (אורטל אבנעים־פרידמן) ומרואן הפלסטיני, נהגו של אביה, קצין בכיר.
"אם היינו דנים רק ביחסי יהודייה ופלסטיני, ההצגה הייתה נופלת בסצינה הראשונה. המשולש היצרי הופך את ההצגה לאוניברסלית ועדיין, קשה להתעלם ממה שקורה כאן. באחת הרפליקות אומר מוראד (אני) ליוליה: 'תארי לך מה יקרה אם מישהו ישלח לאבא שלך תמונה שבה את שותה עם הערבי'", הוא אומר.
לאחרונה שב חסן מפסטיבל לתיאטרון דוקומנטרי באוסלו, שם הועלתה ההצגה "בושה – טוקבקים על תיאטרון", המבוססת על מונולוגים של עינת ויצמן וחסן, המביאים את סיפורם, התגובות והטוקבקים העוינים והמאיימים שהם מקבלים בגלל דעותיהם הפוליטיות.
ההצגה, שתורגמה לאנגלית, נוסעת לפסטיבלים בעולם, וכיום מחליפה את ויצמן השחקנית עדי מור. "היית צריכה לשמוע את התירוצים של שחקניות שאליהן פנינו כדי להחליף את עינת. אף אחת לא רוצה לשרוף את עצמה. אחת התגובות המקוריות שאמרה אחת השחקניות: 'בעלי לא אוהב את הרעיון שאסע עם חתיך פלסטיני'", צוחק חסן.
"עינת ואני לא משתפים פעולה, אנחנו רק חולקים את אותה במה. לצורך העניין, אני יליד המקום, שיש לו שפה ומאגר מטפורות משלו. ואילו עינת, למרות הרדיפה, שייכת לרוב הפריווילגי הלבן, אשכנזייה שכל הקליקה השמאלנית מקיפה אותה, שיודעת את השפה ובעצם היא בעלת הבית. כשיפי הנפש באים מתל אביב לפרגן, לחבק ולהצטלם עם הקורבן הפלסטיני, ולהעלות תמונות לרשתות החברתיות, אני לא משתף פעולה, כי מי שיפיק מזה תועלת אלה משרדי החוץ והתרבות".
התרעות פיקוד העורף