ביציאה מההופעה אמש של ג'רי סיינפלד בהיכל מנורה מבטחים, שני נערים דיברו ביניהם ואמרו ש"בתכלס, זו הופעה לאנשים נשואים", ואפשר להבין את האכזבה שלהם. סיינפלד, כמו כל אמן, מתייחס בעיקר למה שעובר עליו עכשיו בחיים, ומי שהיה ילד הפלא של הקומדיה האמריקאית, הוא כבר גבר בן 63, נשוי פלס שלושה.
אבל מה שהנערים אולי לא לגמרי הבינו, זה שהם צפו באמן ענק, שמפרק את הקיום האנושי המגוחך לרסיסים זעירים במשך שעה ורבע, מטיח את האמת הפשוטה באלפי הישראלים שמילאו את ההיכל בשתי הופעות רצופות, שנתיים אחרי הביקור הקודם שלו אצלנו, ועוד גורם להם להתגלגל מצחוק. אז איך היה בסיינפלד? הוא בטח היה עונה: מה זה חשוב? הצלחתם להרוג עוד ערב בדרך למשימה הבאה, שגם היא ממש לא משנה. הרי לכל מקום שאנו נורא רוצים להגיע אליו, השעון כבר מתקתק לקראת הזמן בו נרצה לברוח ממנו למקום הבא.
מבחן הזמן הוא אכזרי מאוד לכל יצירה אמנותית, ורבות הן היצירות שפשוט לא עומדות בהן. "סיינפלד" היא נצחית ומצחיקה בדיוק כמו ביום ששודרה לראשונה, למרות שההתקדמות הטכנולוגית שחווינו מאז מדהימה. המזכירה האלקטרונית שג'ורג' הקליט כבר לא ממש רלוונטית, ומעניין היה לראות איך סיינפלד בהופעה צוחק על ההתקדמות הזאת ועל מה שהיא עוללה לנו.
הוא משבח את הוואטסאפ והמסרונים כי כולם מעדיפים להקליד על לדבר. "אף אחד לא אוהב לדבר. זה מתיש". הוא צוחק על הקיצורים בהודעות, על זה שיהודים אוהבים לתקשר כל הזמן בכל צורה אפשרית, ואפילו על המילה "דואר" ב"דואר האלקטרוני. איפה ניומן כשצריך אותו?.
לא כל ההומור שלו עבד חלק אצל הקהל הישראלי. לבדיחות על החור של הדונאטס מעט קשה לנו להתחבר. סיינפלד אפילו הפסיק בדיחה באמצע כשהבין שאין לנו בישראל ארוחות טלוויזיה מוכנות מוקפאות. חלק מהבדיחות שלו כבר הכירו מי שהיו בהופעה הראשונה בישראל.
אבל זה שהוא לא ניסה להתחבר אלינו מעבר ל"ערב טוב תל אביב", בהתחלה, ו"אוהבים אתכם ישראל ועומדים לצדכם" בסיום, והוא אפילו הזכיר כדורגל ואת "מכבי שלכם" כשניסה להבין באיזה ענף ספורט צופים פה לעזאזל בישראל. וקצת לצחוק עלינו, כמו למשל על זה שבכל שני מטר יש בית קפה בתל אביב. "ומה העניין הזה בכלל עם הקפה? כולם עושים כזה עניין מקפה, עם הלפטופים שלהם והדיבורים על זה והריח והצבעים. מה כבר ההבדל? קח את הקפה שלך ותלך מכאן לעזאזל".
סיינפלד מספר שהתחתן מאוחר, בגיל 45. "כשהייתי צעיר ורווק לא ביקרתי את חבריי הנשואים כי חשבתי שהחיים שלהם משעממים ופתטיים. לאחר מכן, כשהתחתנתי, חשבתי שהחברים שלי הרווקים ריקניים ועלובים. בשני המקרים צדקתי". הוא משבח את העשור השביעי לחייו שבו הוא נמצא, ומתענג על זה שכאנשים מבקשים ממנו לעשות משהו, הוא פשוט אומר לא, בלי להסביר. הוא צוחק לא מעט על כניעות הגבר במוסד הנישואים, ועל השוני בין הילדות שלו לזו של ילדיו. "כשהייתי ילד, הסיפור שסיפרו לי לפני השינה היה "עכשיו חושך !!!".
אין שום קללות בהופעה של סיינפלד, שום בדיחות גסות, הוא לא צריך את זה. הסטנד אפ הנקי שלו מגיע ברגעי השיא ומתעלה אל מעבר ליום יומי. סיינפלד, הסדרה כמו האיש, מצליח לגעת בחוזים הבלתי כתובים בחיים האנושיים ופשוט ללגלג על האבסורד שבהם. הוא הילד שצועק שהמלך הוא עירום. לדוגמא הוא צוחק על הקרקס ותוהה למה לעזאזל האנשים המסכנים האלו נלחמים עם חיות ולמה זה משעשע. ומה הקטע של הליצנים? הוא שואל, "אף אחד לא צוחק מזה, כולם יודעים שיש משהו אפל מתחת לאיפור הזה". אבל אז הוא מדגיש: "יודעים מה? עם הליצנים אני לא רוצה להתעסק, אנחנו קולגות אחרי הכל".
לפני שהמופע החל, נשמע ברקע השיר "ניו יורק, ניו יורק" של סינטרה, אבל סיינפלד עצמו מנפץ את האשליה האמריקאית, שכל כך אימצנו כאן בישראל, לפיה החיים שלו טובים יותר כי הוא סלב. "החיים שלכם מסריחים? גם שלי. טוב, אולי פחות משלכם. אבל גם אני מחפש להרוג את הזמן כדי לפנות מקום לעוד זמן. אחרת, מה לעזאזל אני עושה כאן?".