הכתובת בקאמרי כבר הייתה מזמן על הקיר, וידעו שאם תתגשם התוכנית להעלות את ההצגה "הילד חולם" מאת חנוך לוין, המועמדת המושלמת לתפקיד תהיה נעמה שטרית, עם פני הילד שלה וכמויות החן שבהן התברכה. כעת, כשההצגה יצאה לדרך בהפקה משותפת עם הבימה, מגיע תורה לקצור את התשואות במחזה ראשון מאת לוין שהיא משחקת בו.

לדבריה, כבר לפני חמש שנים זימן עמרי ניצן, המנהל האמנותי של הקאמרי, את אולה שור־סלקטר (המבוגרת ממנה בשמונה שנים) ואותה לקריאה משותפת מהמחזה בתור אם ובתה. מאז התמהמהה העלאת ההצגה, "עד שחשבתי שזה לא יקרה". בינתיים הילדה גדלה, ושטרית משחקת את הילד בגיל 33. "אומרים שאני לא נראית בגילי", היא מעירה. "דינה בליי שיחקה את התפקיד בגרסה המקורית בהבימה ב־93', כשהייתה בת 35. הייתי בטוחה שיהיה לי קשה ומביך לשחק בגילי ילד בן 7, כשאולי אני אמורה לשחק בגיל הזה נשים בשלות ועסיסיות. אבל למרבה הפלא, היה לי הרבה יותר קל ממה שחשבתי להתחבר לילד הזה ולילדה שבי, שאולי, באיזשהו מקום, מסרבת להתבגר".

הילדיות על הבמה אינה זרה לה. בהצגה "רומן משפחתי" שיחקה ילדה בת 7, וב"גטו" החליפה את חני פירסטנברג בתפקיד בובת הפיתום שלא סותמת את הפה. "זה היה מדהים. זה תפקיד שאנצור בלבי לעד", היא מבטיחה.



שטרית גדלה עד גיל 12 בירושלים, וממנה עברה למודיעין. בתיכון במודיעין למדה במגמת תיאטרון, ולפני כן הייתה בחוג דרמה. "מגיל מאוד צעיר ידעתי שאני רוצה להיות שחקנית", היא אומרת.

זה לא עזר לה כשהתגייסה לצבא, ולא התקבלה ללהקה צבאית וגם לא לתיאטרון צה"ל. במקום זה שירתה כקצרנית בלשכת סגן הרמטכ"ל. "הדבר היחיד שאיתו יצאתי משם הוא שאני יודעת להקליד בשיטה עיוורת", היא מעידה.

מהצבא עברה שטרית לסטודיו של יורם לוינשטיין. "זה בית ספר מדהים שהייתה חוויה ללמוד בו", היא מספרת. לדבריה, מימנה את לימודיה שם ממלצרות ומזכייה בתחרויות מונולוגים, "ועד אז חייתי די בעוני".

נעמה שטרית. צלם : ז'ראר אלון

משם עמרי ניצן הביא אותך לקאמרי?
"למעשה, הוא בא להצגה 'למה לא באת לפני המלחמה' בסטודיו, כדי לראות בה את דינה סנדרסון, וראה גם אותי".

מאז היא בקאמרי, וכמי שבמקביל מכוונת גם למוזיקה, למדה שנה ברימון. לדבריה, היא חותרת לאלבום עם חומרים משלה שהיא כותבת ומלחינה, גם בעברית וגם באנגלית, "בתקווה שהמוזיקה שלי גם תצא מגבולות הארץ, מה שלא נראה לי מסובך כשהכל נגיש בלחיצת כפתור", היא אומרת.

והסגנון שלך?
"משהו בין פולק לסול, עם אלקטרוני במידה. מוזיקה שאין לה שום קשר לתיאטרון".

כשבוחנים את הרשימה המכובדת של תפקידייך בתיאטרון, מגלים שאת מתפקדת בו כמלכת ההחלפות.
"לגמרי. ישבתי הרבה זמן על הספסל האחורי, וחיכיתי בסבלנות שיקראו לי למגרש. בינתיים החלפתי שחקניות נחשקות בתפקידים נחשקים, והקהל לא בדיוק ידע מי אני. אני לא מתלוננת, כי בסיכומו של דבר היו לי החלפות די שוות. ככה זה היה מההתחלה, כשהחלפתי את נטע גרטי בתפקיד אופליה ב'המלט'".

מצד שני, האם זה מתסכל לשבת על הספסל האחורי?
"זה לא תסכל אותי, כי עודדו אותי בתיאטרון. לא איבדתי לרגע תקווה והאמנתי שזה יקרה, למרות שזה לקח יותר זמן ממה שחשבתי, עד ששיחקתי נערת גבעות ב'קיזוז' ולאחר מכן כבר נהניתי לשחק ב'רומן משפחתי' וב'ארוחת טעימות', שם היה לי תפקיד עם לא מעט אקשן".

מי שמשחקת את הילד בהצגה "הילד חולם" מתגוררת בתל אביב ועדיין לא נשואה, ולדבריה ההורים לא לוחצים והיא יודעת שמה שצריך לבוא, יבוא, "מה גם שאני לייט בלומרית כזו, ודברים באים לי מאוחר".

חוץ מתיאטרון ומוזיקה, שטרית עושה יוגה, אוהבת לרוץ וככל שמתאפשר גם לטייל בחו"ל. לאן תרוץ אחרי "הילד חולם"? אין לה מושג.

ועל מה חולמת הילדה?
"הייתי רוצה לעשות מחזמר, משהו שעדיין לא עשיתי, אם כי כרגע פניי מועדות לכיוון הקולנוע. הופעתי עד כה רק בסרט אחד, 'העולם מצחיק' של שמי זרחין, וזה נתון שחייב להשתנות".