"'זרים' לא נוצר במקרה", הוא מצהיר. "אני מרגיש זר בעולם הריאליסטי, שבו כולם זרים לכולם, וכמי שחי בעולמו הפנימי, במנותק מהבעיות המציפות את התקשורת. תחושת הזרות מלווה אותי מאז היותי ילד יהודי עני בכפר במרוקו".
"המחזאי שבי לא נעלם וגם לא נאלם", הוא אומר. "מאז 'מלך מרוקאי' אני מוצא את שערי התיאטראות סגורים בפניי. למרות הצלחת ההצגה ההיא, לא היה לי מהתחלה מזל, כשקיבלתי שם במאי ושחקנים, שברובם באו ממקומות אחרים - והמבין יבין. זה, אגב, גרם לכך שההצגה כמעט לא הוצגה".
לטענת בן־שמחון, כשלא נענה על ידי התיאטראות, עבר מכתיבת מחזות לכתיבת פרוזה. לדבריו, לא נואש ועודנו מקווה לחזור להציג בתיאטרון הרפרטוארי, אבל כנראה גילו המתקדם - במאי יחגוג 80 - דרבן אותו באין ברירה אחרת להעלות את מחזהו "הדרך לירושלים", על עליית משפחתו לארץ ישראל, בתיאטרון חובבים חדרתי, קרוב למקום מגוריו בזיכרון יעקב.
"המחזה הזה נכתב לפני 30 (!) שנה והוצע מאז לכל התיאטראות הרפרטואריים, שאף לא אחד מהם נענה בחיוב", חושף בן־שמחון. "לפני חצי שנה קיבלתי טלפון מרועי מלכה, במאי שלא הכרתי עד אז, ולא ידעתי מה ניסיונו בתחום. נעניתי לו, כשסיפר שהוריו עלו ארצה ב־47' ב'יהודה הלוי', אותה אונייה שהביאה את הוריי הנה".
התרעות פיקוד העורף