בתערוכת “ויהי צחוק – הומור יהודי מסביב לעולם", שתיפתח מחר במוזיאון העם היהודי בבית התפוצות, מבקשים מכם פשוט להתגלגל מצחוק מכל מיצג. בתערוכה תהפכו לסטנדאפיסטים לרגע, תפעילו את שאולי ולובה, תנגנו על האקורדיון של יאצק, תצפו בחולצת סופ־נאצי המקורית, ואפילו תצחקו על אלוהים. כל הפרות הקדושות שם, והן נטבחות אחת אחת על מזבח ההומור.



“אנחנו צוחקים על הכל ואף אחד לא יוצא נקי", אומרת ד"ר אורית שחם־גובר, האוצרת הראשית של התערוכה. “החלטנו שזאת תהיה תערוכה מצחיקה ולא תערוכה על צחוק; הומור של כ־120 שנה אחורה, שיושב על תרבות יהודית וישראלית עמוקה. אני מוכרחה לומר שזה עובד. עוד לפני שפתחנו את שערינו רשמית, אנשים מציצים פנימה ומתגלגלים מצחוק".



דן בן אמוץ - ספר ילקוט הכזבים עם הקדשה של דן בן אמוץ לעצמו, 1956, באדיבות נעמי בן אמוץ. צילום אלעד שריג
דן בן אמוץ - ספר ילקוט הכזבים עם הקדשה של דן בן אמוץ לעצמו, 1956, באדיבות נעמי בן אמוץ. צילום אלעד שריג



שלוש שנים עמלו ד"ר שחם־גובר, והאוצרים אסף גלאי ומיכל הומינר על מציאת פריטים ודרכים יצירתיות במטרה להצחיק אותנו וליצור תערוכה אינטראקטיבית, מקורית ועכשווית - שנה וחצי של תחקיר ועוד שנה וחצי של עיצוב ובנייה. התערוכה סוקרת קצת יותר מ־120 שנות הומור יהודי כפי שהתבטא בתקופות שונות, על מאפייניו משורשיו העממיים ועד ימינו, ובוחנת גם את העקבות שהותיר בעברית, באנגלית, ביידיש, בלדינו, בגרמנית, בצרפתית, ברוסית, בספרדית ועוד.



הרעיון המרכזי שהניע את האוצרים היה שמספיק מבט אחד על הסט כדי להעלות טוויסט וחיוך, והרבה מאוד מחשבה הושקעה בדרך הכנסת החיים במיצגים.



פוסטר של אמי הגנרלית, 1979, צילום: אלעד שריג
פוסטר של אמי הגנרלית, 1979, צילום: אלעד שריג



“התערוכה כולה מעוצבת בצורה הומוריסטית. לדוגמה, בעמדת המטבח היהודי, כאשר פותחים את המקרר או התנור, אפשר לראות מערכונים מוקרנים על גבי מסך שנמצא בתוכם", מספרת ד"ר שחם־גובר. “בחדר אחר יש מכונת מזל יהודית ראשונה מסוגה, שעיצב זאב אנגלמאיר, שמשמיעה שירים יהודיים במקרה של הפסד; עמדת מועדון סטנד־אפ, שבה כל מבקר יכול להקליט את עצמו מספר בדיחה והיא תרוץ במיצגים; פאנל בצורת רדיו עם מערכונים של 'הגשש החיוור', מדורת שבט ישראלית עם דמויות מ'ארץ נהדרת', 'אחד העם 1', סלון הסדרה 'שנות ה־80' ועוד".


הגשש החיוור, עטיפת התקליט עובדים עלינו עבודה עברית, חלק א', 1977. צלם : אלעד שריג
הגשש החיוור, עטיפת התקליט עובדים עלינו עבודה עברית, חלק א', 1977. צלם : אלעד שריג


השילוש היהודי

כבר בכניסה, תפגשו בלובה, אסתי, ראובן ושאולי מ"ארץ נהדרת", ובמירי פסקל, כדמויות עומדות שנבנו בידי המעצב ויוי בלאיש והולבשו ואופרו על ידי המאפרת של “ארץ נהדרת", ולידן ירוצו על המסך קטעים מהתוכניות. בחלל המעוצב כמו מספרה תוכלו לשבת בעמדות “ייבוש שיער" ולהאזין למערכונים, ובחדר נוסף תמצאו את התסריט המקורי של “גבעת חלפון אינה עונה", עם התיקונים בכתב ידו של אסי דיין ז"ל. אוצרי התערוכה עושים שימוש בסרטים, בקטעי ארכיונים ובקליפים, לצד תחנות אינטראקטיביות מתקדמות. בתערוכה תמצאו דוגמאות מהתנ"ך, דמויות יהודיות מוכרות כמו הרשל’ה וג’וחא, ארכיטיפ האמא היהודייה, השיקסע, הומור אמריקאי, בדיחות של עדות, סאטירה פוליטית, קומיקס ואמנות הומוריסטית. היא מתאימה לכל הגילים, וכל מבקר יוכל למצוא בה את הקומיקאי או סוג ההומור שמדבר אליו. נמצאים שם האחים מרקס, וודי אלן, מל ברוקס, שרה סילברמן, שייקה אופיר, "הגשש החיוור", "זהו זה", אפרים קישון, ג’רי לואיס ושאר סטנדאפיסטים מובילים של ימינו. וכן, סיינפלד שם בגדול.

 Soup Nazi חולצה מקורית ומצקת עם חתימה של לארי תומס, 2005, באדיבות אורי סגל
Soup Nazi חולצה מקורית ומצקת עם חתימה של לארי תומס, 2005, באדיבות אורי סגל


“להומור יהודי־אמריקאי יש מקום מכובד בגלריות", ממשיכה ד"ר שחם-גובר, “החל מתיאטרון וודוויל, שהצמיח כוכבים כמו דני קיי, וודי אלן וג’רי לואיס, וכלה בסרטיו של אדם סנדלר ובשרה סילברמן, המשתמשת במוצאה היהודי כדי להעלות שאלות מטרידות לגבי גזענות. אבל יותר מכל, נראה כי העם בציון קרוב לסדרה האלמותית 'סיינפלד', הנחשבת לקומדיה המצליחה בכל הזמנים. שלושה משחקניה הראשיים – ג’רי סיינפלד, ג'וליה לואי־דרייפוס וג’ייסון אלכסנדר – הם יהודים, כמו גם יוצר הסדרה, לארי דיוויד, ולאורך הסדרה קיימת התייחסות בהומור למוצאו היהודי של גיבורה. בתערוכה ביצענו שחזור של סט הסדרה, עם מוצגי מקור שקיבלנו מאספן פרטי ובהם החולצה של ’סופ־נאצי’, לוחית הרישוי של ASSMAN, חולצת הלובסטרים של קריימר ועוד".

אוצרי התערוכה מעידים שלעשות תערוכה על הומור הוא דווקא עניין מאוד רציני. גלאי, שאף חקר הומור יהודי, מתחיל את השיחה עמו בבדיחה ומודה שיש לו אובססיה להומור יהודי. “תמיד נגלה הרואיזם והמון הומור עצמי", הוא אומר. “החלש, האנדרדוג שצוחק על החזק, החלמאות, האמא היהודייה שמאביסה את הילד באוכל ומככבת אצל וודי אלן בדיוק כמו אצל נאור ציון, כי ההומור היהודי הפך אוניברסלי ואפשר לצחוק מאותן בדיחות בכל שפה".



בסקר שערך לאחרונה מכון הסקרים PEW בארצות הברית, שבדק מה מאחד את כל היהודים שם, התגלה שהומור נמצא במקום השלישי אחרי מדינת ישראל והשואה, שמוקמה במקום הראשון. “הומור תמיד מאחד אותנו כמדורת שבט", מסביר גלאי. “הסאטירה הפוליטית של 'ניקוי ראש' נראית היום משחק ילדים לעומת 'ארץ נהדרת'. הפכנו יותר שוברי גבולות ופתוחים לגעת בחוליי החברה. ההומור חי מסטריאוטיפים והגחכה שלהם, ולכן אנחנו רואים שגם הבדיחות העדתיות עדיין מצחיקות אותנו. היום הדרך להעצים קבוצות בחברה היא באמצעות הומור“.

וודי אלן ודיאן קיטון, מתוך הסרט "הרומן שלי עם אנני"
וודי אלן ודיאן קיטון, מתוך הסרט "הרומן שלי עם אנני"


מבקרים על הבמה

אחד המתחמים המעניינים הוא סט מועדון הסטנד־אפ המאולתר, המאפשר לכל מבקר להיות סטנדאפיסט על במה ולהציג את המופע שלו ליתר המבקרים בתערוכה. לצדו ממוקם מועדון סטנד־אפ ניו יורקי, ועל הבמה מוקרן סרט המציג, בין היתר, את גדולי הקומיקאים היהודים מספרים את הבדיחה היהודית האהובה עליהם. כמו כן יוקרן סרט מקורי, “הסטנדאפיסטים", שצולם במיוחד ומציג שורת סטנדאפיסטים ישראלים מובילים ובהם: דב נבון, אורנה בנאי, נדב אבקסיס, אלי יצפאן, יעל לבנטל, עידן ברקאי, תום יער, נלי תגר, רמי ורד, שמואל ברו וגיל קופטש, המספרים על חוויות ילדות, אוכל ומשפחה מצחיקות שלהם.



“תכונה בולטת של העם שלנו היא שהוא עם הספר והצחוק גם יחד", אומרת נלי תגר, שחקנית וקומיקאית המשתתפת בסרט “הסטנדאפיסטים" המוצג בתערוכה. “אנחנו נהנים לצחוק, מגיבים טוב להומור גם בזמנים קשים. אנחנו צוחקים בסרט על אוכל ומשפחה ועל כל הדברים האמיתיים כמו זוגיות, חוסר יכולת התמודדות עם החיים, חלוקת תפקידים בבית, פערי הדורות ועוד".

“צחוק הוא כלי שמנטרל עוינות, כעס ורתיעה ומאפשר לנו לחוות ותוך כדי כך לספוג למידה אפקטיבית יותר", מסכמת ד"ר שחם־גובר. “הצחוק מפיל מחסומים ומקרב אנשים, ואני מקווה שהקהל אכן ילמד כאן תוך כדי צחוק. השאיפה היא שהתערוכה תלמד, אף על פי שהיא לא נראית מקום לימוד, וזה כל הקסם".