שחקן הקאמרי דרור קרן, שהוכתר לפני שנתיים כמחזאי השנה על מחזהו "על האש", כיכב גם בטקס פרסי התיאטרון שנערך ביום שישי האחרון בהבימה, כשצירף לארון הפרסים המתעצם שלו פרס אישי, כשחקן הראשי הטוב של השנה, על משחקו הווירטואוזי בהצגה "סוס אחד נכנס לבר", שהביאה לו שותפות גם בפרס מחזאי השנה וגם בפרס המחזה המקורי הטוב של השנה.

"אני מקבל את הזכיות במין תערובת מרגשת של שמחה וגעגועים למיכה לבינסון ז"ל", אמר קרן אחרי הטקס. "אין ספק שבזכותו כל הפרסים שבהם זכינו היום (כולל איה גרניט־שבא, שהוכתרה כשחקנית המשנה של השנה על הופעתה בהצגה -י ב"א), אחרי שהוא התחיל את תהליך הפיכת ספרו של דויד גרוסמן למחזה, כשאליו הצטרפנו בכתיבת המחזה, פרופ' אבנר בן־עמוס מאוניברסיטת תל אביב ואני".



קרן, שהשמיע בטקס דברים נוגעים ללב לזכר עמיתו, לא ישכח את הבוקר של 20 במרץ אשתקד. "הייתי בדרך לחזרה להצגה, כשתפסה אותי בשורת האיוב שמיכה לא קם מהשינה", הוא משחזר. "באותו רגע התיישבתי על ספסל ולא ידעתי את נפשי. אבל גם במצב כל כך קשה, היה לי ברור שאסור לוותר. באותו ערב הגעתי להחלטה שההצגה חייבת להימשך, ולו בשביל מיכה.גם כשנדמה היה שמדובר באונייה ללא רב־חובל, המציאות הזאת התהפכה, כשמנהלי הקאמרי, עמרי ניצן ונעם סמל, הפגינו אומץ ונתנו בי אמון, כשהורו לי לקחת את המושכות לידיי. מבחינתי זה לא היה מסובך, מאחר שהייתי מעורב בהצגה משלביה המוקדמים לצדו של מיכה, ולביים אני יודע, כפי שאני מקווה שהוכחתי בבימוי 'על האש'. הרגשתי בעצמות שאוכל לנווט את הספינה גם בלעדיו, כשהבימוי שלי הוא בפירוש בהשראת מיכה, ככתוב בפרסומים להצגה".

"בהשראת מיכה ובעידוד דויד גרוסמן, היקר והאהוב, אני ממשיך להופיע בהצגת 'אישה בורחת מבשורה' על פי ספרו", מדגיש קרן. "גרוסמן נתן לי מנדט שלם בבימוי ההצגה, ובכל פיפס שהתלבטתי, יכולתי להיוועץ בו. גרוסמן גם הביא להצגה חומרים שאינם בספר, כמו מערכון על רגל קרושה, שאימצנו באהבה לחיקנו".


דרור קרן ב"סוס אחד נכנס לבר". ז'ראר אלון

"למזלי, אני לא בודד במערכה", מוסיף קרן. "אני מוקף בצוות של אנשים נהדרים שהיו שותפים ללבטים שלי. זה כולל את הפרטנרים שלי בהצגה - איה גרניט־שבא, יגאל זקס ויוסי ירום - ואת הצוות, שבו מעצבת הבמה סבטלנה ברגר; מלחין המוזיקה להצגה אלדד לידור; מעצב התאורה עדי שומרוני ויוצר האנימציה שריאל קסלסי. יחד חצבנו בסלע וגיבשנו את השפה של הערב המוזר הזה, שמתחיל בהופעת סטנד־אפ במועדון בנתניה, ומהר מאוד הופך לווידוי אישי קורע ומדמם".

"עם כל הצוות, יש לי תחושה כמי שיצא לטיסת סולו מאוד מרוכזת", מספר קרן. "זאת, כשהדמות שלי בהצגה, דובלה ג'י, נדרשת להפגין נדנדה רגשית אינטנסיבית, שבמהלכה אסור לי לאבד את הקהל ולו לרגע. כן, כמו בסטנד־אפ. אי אפשר להישאר שווה נפש נוכח הסטריפטיז הנפשי שעובר הטיפוס הזה, כשיש כאן אקורדים צורמים, שנהפכים פתאום למעין מנגינה לירית שנקטעת בבת אחת על ידי סולו צורמני וקשה להאזנה".

"יש כאן, בכל הנוגע אלי, הזדמנות, אתגר ומתיחת כל הגבולות", מסכם קרן, שבמקביל מופיע גם כזמר בערבי מחווה למיניהם, מגיח לסרטים ולא זונח את במת הסטנד־אפ.