"הו, מתן, מתן/ רציתי לנגן לך שיר באורגן/ ולצעוק אותו מגג של בניין/ לתת לך שושן בצבע ארגמן/ לשבת לאור שקיעה בבוסתן/ או סתם לצאת לטיול ברמת הגולן/ נזכר איך הכרנו בסופר־פארם אלנבי העלייה/ אתה כהרגלך, בחליפה, אני בגופייה/ שריריי המשורגים אל מול בטנך הרפויה/ ומבטינו נפגשו לשבריר של שנייה". להלן שיר פיתוי של יוסי צברי למתן חודורוב, הפרשן הכלכלי של ערוץ 10, שיצא לפני כשלוש שנים מהארון.

מחר ב־21:00 יתקיים מופע השקה חגיגי לספר "יפה נפש", מיטב שירי הספוקן וורד, הראשון מסוגו בתולדות המדינה, שכתב צברי (47), שחקן־זמר־מזרחי־סמולני־הומוסקסואל־פרובוקטור הפר יכלול מהשירים מהמוכרים כמו "תמיד רציתי להיות אשכנזי" ו"תרשמירי", ועד לשירים חדשים שנכתבו לאחרונה, המדברים על כל מה שבוער.



מה עשית למירי רגב בטקס פרסי אופיר 2016 ומה דעתך עליה?
“סערת מחמוד דרוויש בטקס פרסי אופיר הייתה פסבדו־דרמה מגוחכת, וכל כולה פרי תכנונה המחושב של הדמגוגית רגב, שהדבר היחיד שעולה על בורותה הוא רצונה לייצר כותרות ובכך לקושש עוד ועוד קולות של בוחרים צרי אופקים כמוה.

"ולפני שכל הטוקבקיסטים המתלהמים מתחילים להלום במקלדת, אני לא מתכוון חלילה להכתים ציבור שלם של בוחרי ליכוד ולומר שהם צרי אופקים. הם לא. אבל מי שבחר במירי רגב ואפשר לה להגיע למקום החמישי ברשימת הליכוד לכנסת, אינו רק צר אופקים, אלא טיפש שלא מבין עד כמה האישה הזאת אינה ראויה בכלל לשבת בפרלמנט הישראלי, לא כל שכן בתפקיד שרת התרבות. וכדי לדעת את זה, ממש לא צריך אותי או את דרוויש".

"מי שרוממות הפריפריה בגרונה, אבל מבטלת את התמיכה בבית הספר לאמנות במכללת ספיר, בעודה מבזבזת הון עתק על חגיגות לאומניות או על זמרים מפוקפקים; מי שמבטלת את חוק הספרים ביום שבו נפתח שבוע הספר; מי שזועקת חמס וצווחת בזעם מעושה על סרטים המתעדים את נשות הפזורה הבדואית או כאלה המעזים להציג נרטיב שונה מזה שהיא מתאמצת לקדם, אינה ראויה לתואר שבו היא מתהדרת. האירוע עם ביטול המשחק של נבחרת ארגנטינה מעיד על כך עשרת מונים".

מירי רגב. פלאש 90

מה יהיה בהשקת ספרך?
"יופיעו ארבעה נגנים - יוראי אורון על הבס, איתמר גרוס על הקלידים, שי אלון על הגיטרה ורון אלמוג, המפיק המוזיקלי, על התופים. נכנסנו לחדר החזרות והתחלנו לעבוד. לאט־לאט התגבש הסגנון המוזיקלי המיוחד שנע בין פאנק להיפ־הופ, בסגנון ג'יל סקוט הרון (מייסד ז'אנר הספוקן וורד- ד"א). כל שנותר עכשיו זה לקוות שגם הקהל יאהב וינהר בהמוניו. צריך להדגיש: אין כאן ניסיון להלחין את הטקסט ולהפוך אותו לשיר גלגלצי, אלא רצון ליצור יצירה חדשה שנולדת מהשילוב בין הצלילים למילים. אגב, את ההשקה לספר ולמופע בחרתי לעשות במקום הכי 'לבן' בתל אביב, מרכז ענב בגן העיר. אני רוצה להביא את הצבעים והריחות של שעריה, השכונה שבה גדלתי, אל המקום האשכנזי, המעונב והמרובע הזה. בקיצור, זאת הולכת להיות לא סתם השקה, אלא חפלת השקה".

מאיזה רקע משפחתי אתה מגיע?
"גדלתי בשכונה תימנית בפאתי פתח תקווה. משעמם אותי להפליג בתיאורים אוריינטליים על נפלאות המקום. רובנו גדלנו בשכונה דומה, בין שתושבי השכונה עלו מתימן או ממזרח אירופה, ואין לי חלק וינאי בביוגרפיה. כן, היו לי זוג הורים - היום נותרה רק שולה, אמי האהובה, שתיבדל לחיים ארוכים וטובים - שאפשרו לבן הזקונים שלהם לעשות ככל העולה על רוחו ולנהות אחרי נטיות לבו. ובכלל, לאוסטרים אין בעלות על מוצרט יותר מאשר לגרמנים על גתה, לספרדים על יהודה הלוי או לתימנים על שלום שבזי".

יוסי צברי. יוסי צבקר, יח"צ

יש סיכוי שתלך יום אחד לפוליטיקה?
"הפוליטיקה אינה רק שדה שונה לחלוטין מאמנות, אלא אף מנוגד לו. בעוד שהשיח האמנותי הוא מרובד, מגוון, מציע מרחב של פתרונות ואינו מתיימר להיות חד־משמעי, השיח הפוליטי הוא למעשה ההפך המוחלט. תפקידו של האמן הוא לעמוד בשער העיר ולצעוק. כל עוד לא הצטרדתי, בוא נחכה עוד קצת עם הפוליטיקה".