פרולוג

מיס דאן הלמה על הקלידים:
16 ביוני 1904
("יוליסס" / ג'יימס ג'ויס. תרגום: יעל רנן)

כשהיה הסופר הצעיר ג'יימס ג'ויס בן 22, הוא התאהב בחדרנית חסרת השכלה בשם נורה בארנקל. הפגישה הראשונה בין השניים התקיימה ב–16 ביוני 1904. מחר, בשבת 16 ביוני, יחגגו אלפים בכל העולם אירוע שהחל בדבלין שבאירלנד, התפשט לעוד מקומות והפך למסורת שמתקיימת כבר למעלה מ־60 שנה. קוראים לחג המיוחד הזה "בלומסדיי".



זאת כי ג'ויס כתב ספר בשם “יוליסס", שכל עלילתו מתארת את מסעו של גיבורו לאופולד בלום ברחבי דבלין ושובו הביתה בסוף היום. כל זה משתרע על פני 841 עמודים (בתרגומם העברי) ומתרחש במשך יום אחד - 16 ביוני 1904.

בשנת 1954, כשמלאו 50 שנה ליום שבו פגש ג'יימס ג'ויס את נורה בארנקל שהפכה לאשתו, החליטה חבורת מעריציו של הסופר ושל ספרו שזו סיבה מצוינת לחגיגה. אז נולד "בלומסדיי", היום של לאופולד בלום שהתפרש במשך השנים לרחבי העולם.

כמה עשרות שנים אחר כך, ב–16 ביוני 1945 נולדתי אני.


ג'יימס ג'ויס, יוליסס. Getty images


תמונה ראשונה

לאופולד בלום, גיבור הספר בן ה–38 הוא בנו היחיד של מהגר יהודי מהונגריה.

אבא המסכן, עם ספר ההגדה שלו. מקריא לי עם האצבע בכיוון ההפוך. פסח. לשנה הבאה בירושלים. אל אלוהים. כל העסק הארוך הזה על שהוציאנו מארץ מצרים אל בית עבדים... ואחרי זה הגדי והחתול והכלב והמקל והמים והשוחט ואחרי זה מלאך המוות הורג את השוחט והוא הורג את השור והכלב הורג את החתול. נשמע די טיפשי עד שלא נכנסים לעומק של זה... אבל בעצם כל אחד שם אוכל את השני. אחרי הכל, זה החיים.
(תרגום: יעל רנן)

בלום התחתן עם מולי טווידי כשהיה בן 22, והוא יודע שהיא בוגדת בו. אבל לא כמו אודיסיאוס ב"יוליסס" המיתולוגי שמחסל את כל המאהבים של פנלופי אשתו, לאופולד בלום ב"יוליסס" הג'יימס ג'ויסי, שעשר שנים כבר לא שכב עם אשתו, לא עושה כלום בנדון.

אתה יכול להציץ בחור המנעול ומותר לך לשפשף את עצמך בזמן שאני מכניס לחור שלה כמה פעמים

אומר לו המאהב של אשתו, ולאופולד בלום משיב לו:

תודה רבה, אדוני. אני אעשה את זה, אדוני. מותר לי גם להביא שני חברים שיהיו עדים למעשה ויצלמו את זה?
וזלין, אדוני? תמצית מי תפוז?... מים פושרים?

שואל בלום כשהוא מושיט למאהב צנצנת.
אז איך קרה שהלאופולד בלום הזה זכה לבלומסדיי משלו, שרק גיבורים בדיוניים ספורים אם בכלל זוכים לו? ואם כבר מדובר בגיבורי ספרות, אז במצעד הגיבורים הבדיוניים של כל הזמנים והספרים נמצא לאופולד בלום במקום הרביעי, כשאת שלושת המקומות שלפניו תופסים גטסבי הגדול, הולדן ("התפסן בשדה השיפון") קולפילד והומברט הומברט מ"לוליטה".
אבל תשמעו מה שהסופר הברזילאי הנודע פאולו קואלו, מחבר "האלכימאי" אומר על הספר ועל גיבורו:

"יוליסס" הוא אחד הספרים שגרמו לסופרים נזק גדול. הספר הזה הוא רק פוזה. אין שם כלום. כשמפשיטים ממנו הכל, אז יוליסס בסך הכל הוא פשוט טיפש.

אולי בגלל זה קרא מל ברוקס לרואה החשבון, גיבור סרטו "המפיקים", בשם לאופולד בלום. אגב, במחזמר נפגשו לראשונה לאו בלום והמפיק הכושל מקס ביאליסטוק ב–16 ביוני באירועי הבלומסדיי. ועוד אגב אחד: באחת הגרסאות המוקדמות שלו, נקרא המחזמר הזה "לאופולד בלום". הייתם מאמינים?
לרוג'ר ווטרס יש שיר שהתפרסם הרבה לפני שהוא החרים אותנו. בשיר שנקרא "THE FLICKERING FLAME", מופיעות השורות הבאות:

על ספסל שבקצה אולם בית המשפט
ישבו מולי מלון ולאופולד בלום.
עד שהגיעה המשטרה עם מטאטא חדש
וטאטאה אותם משם כמו כלום.


תמונה שנייה

בשנת 1922, כשסוף־סוף יצא הספר "יוליסס" אחרי לא מעט מאבקים משפטיים, היו שחלקו לו תשבחות. טי־אס אליוט, המשורר הנודע כתב:

ג'ויס גילה דרך שתחייב יוצרים אחרים ללכת בעקבותיו, ואי אפשר יהיה להאשים אותם בחקיינות או בגניבה, כמו שאי אפשר להאשים מדענים שמשתמשים בתגליות של אלברט איינשטיין לצורך המחקרים שלהם.

חורחה לואיס בורחס הארגנטינאי כתב:

יש בספר משפטים ופסקאות שלא נופלים מהקטעים המבריקים ביותר של שייקספיר.

וזו הייתה דעתו של ולדימיר נבוקוב:

בעיני, יצירות המופת הגדולות ביותר של המאה ה־20 הן בסדר הזה: "יוליסס" של ג'יימס ג'ויס.

ורק אחריה הוא מונה את "הגלגול" של קפקא, את "פטרבורג" של אנדריי ביילי ואת המחצית הראשונה של "בעקבות הזמן האבוד" של מרסל פרוסט.
אבל האושיה ברנרד שו, החד והמושחז, יליד דבלין והאיש היחיד שזכה בפרס נובל וגם בפרס האוסקר חשב אחרת. הוא כנראה ממש לא אהב את "יוליסס", שלא לומר תיעב אותו והתנפל עליו בחמת זעם:

זו עדות מבחילה לשלב מעורר גועל בתולדות התרבות... הייתי רוצה להקיף את כל דבלין בשרשרת של שוטרים, לעצור כל תושב זכר מגיל 15 עד 30, להכריח כל אחד מהם לקרוא את הספר ולשאול אותם אם הם מוצאים משהו משעשע בטירוף ובגסות הזו שמלאים בניבולי פה וניבולי רוח וזיבולי מוח.

יש לשער שברנרד שו לפחות קרא את הספר כולו, כי מחקר שנערך לפני כעשר שנים גילה שרבים מאלה שרכשו את "יוליסס" בחנויות ספרים או שאלו אותו בספריות לא סיימו אותו.

השאיפה והרצון
להציץ בשירי בעיתון
נותנים לי תקווה כי תמצאו לו מקום
אם תואילו בבוא היום
בבקשה ציינו בסיום
שם שלכם:
שלכם בתודה
ל. בלום.
(תרגום: יעל רנן)

ג'יימס ג'ויס. Getty images


אתנחתא

פעם בצעירותי, שזה היה לפני הרבה שנים, ערכתי לעצמי רשימה של ספרים שאותם אני חייב ומתחייב לקרוא.
הפסגה הראשונה שעמדתי לכבוש הייתה "ימי צקלג" של ס. יזהר. אלף עמודים. התחלתי לקרוא את הספר כשסיימנו את בחינות הבגרות והתפניתי לקרוא מה שבא לי, וסיימתי אותו על אלף עמודיו כשהשתחררתי. למען הגילוי הנאות אני חייב לציין ששירותי בצה"ל כלל גם כמה חודשי שירות בקבע שהוסיפו לי זמן פנוי לקריאה.

העלילה בספרו של ס. יזהר מתחילה בכ"ז באלול תש"ח, שזה 30 בספטמבר 1948. היא נפרשת על פני שבעה ימים והיא קשה מאוד לקריאה. קשה עד כדי כך שדוד בן־גוריון בכבודו ובעצמו טרח ליידע את ס. יזהר שספרו הארוך קשה מאוד לקריאה ושהוא הצליח להגיע רק עד עמוד 180. מה שמשמח אותי מאוד, כי זה מעמיד אותי בעמדת ניצחון על בן־גוריון האגדי.

תשאלו מה כל זה קשור ל"יוליסס" ולג'יימס ג'ויס? ובכן, קשור ועוד איך קשור. כי ב–16 ביוני אני עומד לשוב ולקרוא את הפרק שהשארתי בכוונה ליום ההולדת שלי, שיהיה גם הבלומסדיי הפרטי שלי.

והים הים אדום לוהט כמו אש לפעמים ושקיעות נהדרות ועצי התאנה בגני אלמדה כן ובכל הסמטאות המוזרות והבתים בוורוד וכחול וצהוב וגני הוורדים והיסמין והקקטוס וגיברלטר כשהייתי צעירה ופרח הרים כן כששמתי את הוורד בשיער כמו הבחורות האנדאלוזיות או לענוד אדום כן ואיך הוא נישק אותי מתחת לחומה המורית וחשבתי טוב שיהיה כבר הוא ואז ביקשתי בעיניים ששוב הוא יבקש כן והוא ביקש שאני כן תגידי כן פרח ההרים שלי וחיבקתי קודם כן ומשכתי אלי שירגיש את השדיים כל הבושם כן והלב שלו דפק כמו מטורף וכן אמרתי כן אני רוצה כן.
(תרגום: יעל רנן)


אפילוג
מחר ייצאו מעריציו של ג'יימס ג'ויס לרחובות דבלין. הם יאכלו ארוחת בוקר בנוסח לאופולד בלום וילכו לאורך הרחובות שבהם צעד גיבורם באותו היום. בפריז יתכנסו המעריצים במלון "לאופולד" לארוחת יוליסס. אפילו בעיר סומבטהי בהונגריה, שממנה בא רודולף ויראג, אביו של בלום, נערכים אירועים מיוחדים לרגל בלומסדיי. אגב, אם היינו רוצים לחגוג את בלומסדיי גם בישראל, אז יש לנו מקום מדליק שמופיע בספר. המושבה כנרת.

הוא נטל דף מערימת הגיליונות החתוכים. החווה לדוגמה בכנרת על חוף אגם טבריה יכולה לשמש בית הבראה אידיאלי בימות החורף.

בין שלל היצירות שנוצרו בעקבות "יוליסס" - ויש המון כאלה ומכל הסוגים - אני אוהב להאזין לשיר שמופיע באלבום "העולם החושני" של קייט בוש. השיר מבוסס על הדמות של מולי בלום, אשתו של לאופולד בלום ואם בתו מילי. מילי הוא גם שמה של הבת שלי.

הוא קרא לי פרח הרים כן
ועכשיו קם בי כוחה של גופה של נערה כן
שיוצא מתוך הדפים
אל העולם החושני
יוצא
למקום שבו המים והארץ מתעלסים
ממממ כן