כשהגעתי להצגה, תהיתי מדוע החליטו בתיאטרון באר שבע להעלות מחזה שהוצג לראשונה ב־1978 בהבימה, ומצאתי עצמי נסחפת בסיפורה של משפחה שהחליטה לנצח את המוות ולבחור בחיים, רק מפני שלא זורקים כמה עופות לפח - משפחה שמצליחה להפיק יופי ורכות, לצד רגעי אימה מצמררים.
הבמאי יאיר שרמן הצליח להפיח חיים חדשים בקומדיה השחורה של לוין. מה שמתחיל כדרמה בין אם הנוטה למות לבין בנה, מתפתח בהדרגה לקומדיה שבה מושגי הטוב והרע מתערבבים ושואבים את קהל הצופים עמוק פנימה.
המוזיקה, שבדרך כלל נחשבת לדמות נוספת בהצגותיו של לוין, מתפקדת ככזאת גם הפעם. הפעם זוהי המוזיקה של נדב ויקינסקי המייצרת תחושה של קומדיה הכוללת לא מעט כאב ויופי. מצטרפים לכך גם התלבושות הנהדרות של יהודית אהרון, התפאורה היפה של יאיר שרמן והתאורה של נדב ברנע, המאירה את חייה של המשפחה.
ההצגה מבוצעת היטב על ידי אנסמבל השחקנים של תיאטרון באר שבע. לא בכדי בחרתי לכנותם אנסמבל, על שום שבדומה לתזמורת חיה, גם כאן כל שחקן נע בהתאם לקצב של השחקן האחר, והתוצאה היא מלאכת מחשבת של רגעי משחק מרתקים, שעשויים היטב על ידי כל צוות השחקנים.
התרעות פיקוד העורף