"מול הים": אהבתו של סמ"ר עמית יאורי, שנהרג בצוק איתן

עמית יאורי, אהב את הים והים השיב לו אהבה. מגיל צעיר הילד הירושלמי שחה, חתר, צלל, גלש, ולקראת שחרורו מצה"ל גאו בו מחשבות לנצל את כספי מענק השחרור למימון קורס סקיפרים, עליו חלם. כמו אביו שחר. העתיד היה צלול, כחול וחלומי. אבל בקיץ 2014 פרץ מבצע צוק איתן. סמ"ר עמית יאורי, לוחם בהנדסה קרבית, נהרג בהיתקלות בדרום רצועת עזה, בטרם מלאו לו 21.

את אהבת הים שאפיינה את עמית יאורי, העתיקה היוצרת והמאיירת דפנה אוודיש, ל"מול הים", סרטון אנימציה שיצרה במסגרת פרויקט "פנים. יום. זיכרון", של מגזין האינטרנט של בית אבי חי בירושלים, שזו שנתו השמינית. פרויקט שרותם את טכנולוגיית האנימציה למלאכת החייאת רסיסי זיכרון מחייהם של חיילים שנהרגו. השנה נוספו לפרויקט חמישה סיפורים חדשים, בהם סיפורו של עמית יאורי, שאוהביו אמרו עליו שהמשפט המתאר אותו בצורה הטובה ביותר: "מים שקטים חודרים עמוק".

הסרטון, הצולל אל נבכי נפשו, ואל החיבור העמוק של יאורי למים ולים, מלווה בשיר הכואב "מול הים" מאת זלדה, ללחן וביצוע אפל וקודר של עמיר לב.

"מול הים/ כַּאֲשֶׁר שִׁחְרַרְתִּי אֶת דַּג הַזָּהָב/ צָחַק הַיָּם/ וְאִמֵּץ אוֹתִי/ אֶל לִבּוֹ הַחָפְשִׁי/ אֶל לִבּוֹ הַזּוֹרֵם/ אָז שַׁרְנוּ יַחַד/ אֲנִי וָהוּא:/ לא תָּמוּת נַפְשִׁי. הֲיִשְלט רָקָב בְּזֶרֶם חַי?/ הוּא שָׁר כָּךְ/ עַל נַפְשׁוֹ הַסּוֹאֶנֶת/ וְאָנֹכִי שַׁרְתִּי עַל נַפְשִׁי הַכּוֹאֶבֶת".

"זוהי ההנצחה היחידה של עמית שלא הייתי מעורב בה", אומר שחר, אביו, "במהלך העבודה על הסרטון, אין קשר בין האמן למשפחה. היה לי ברור שנושא הים יהיה חלק מהסרטון, אבל לא חשבתי שהיוצרת תתמקד רק בזה. כשצפיתי בו, הופתעתי לראות עד כמה דפנה אוודיש הצליחה לגעת בניואנסים קטנים באישיותו של עמית. קלטה את דמותו. התחברה לשקט ולעוצמה שלו. להיעדר המוחצנות, תוך התמקדות באהבתו למים ולים. זה ריגש אותי".

שחר יאורי, שגדל ליד הים באשדוד ושירת בחיל הים, הוא גם סקיפר שהדביק את בנו באהבה לים. בדומיית מעמקי הים, התעצם הקשר הייחודי בין האב לבנו. "עמית ואני צללנו כבני זוג", הוא מספר. "הייתה לנו תקשורת טובה מתחת למים - באילת, או בסיני. הייתה בעמית נינוחות רבה. היו לנו בדיחות וחוויות משותפות. בכל צלילה עמית מצא כל מיני חפצים בקרקעית הים, כמו סכין צלילה, משקפת או שנורקל מסיכה. היו לו פי שניים מסיכות צלילה ממה שהיינו צריכים לכל המשפחה".

בסיומו של הסרטון, שאורכו שתיים וחצי דקות, מפציעה הכתובית: "לזכרו של עמית יאורי, שגילה את קסם הים וצחוקו", והיא מחזירה את האב לזיכרון של צלילות ילדות של עמית, בטריפל פול בדהב בסיני. "עברנו בין הבריכות הטבעיות, שם רואים דגים, צבי ים כוכבים ועוד", הוא מספר. "כששחינו לפתח הבריכה השלישית, שמוציאה אותך לים הפתוח, ראינו שתי ברקודות בפתח הבריכה. לברקודות יש פה עם שינים חשופות, ונדמה שהן צוחקות צחוק מרושע. עמית, שהיה אז בן שמונה־תשע, נבהל מהן ושחה בספיד אל החוף. מאז, הברקודות שצחקו אליו, הפכו לבדיחה משפחתית".