יש משהו מהפנט בצבע שנפתח על פני המים. טיפה מתרחבת, צבע נוסף מצטרף אליה, תנועה קטנה משנה את הדוגמה כולה. לרגע נדמה שאפשר לכוון הכול, ואז המים מציעים אפשרות אחרת. בתוך דקות אני מוצאת את עצמי שקועה במה שמתרחש במגש שלפניי, סקרנית לראות מה תעשה הטיפה הבאה.
כל זה קורה בסטודיו סומו בתל אביב, בסמטה קטנטנה וציורית, בתוך חורשה. קשה להאמין שאנחנו בטבורה של העיר הסואנת בישראל. הירוק שבחוץ והעבודה האיטית שבפנים יוצרים מעבר כמעט מיידי לקצב אחר. אביטל מאיר, בעלת סטודיו "סומו", נעימה וקשובה, מסבירה, מדגימה ומשאירה מספיק מקום להתנסות. הסדנה מלהיבה ממש, גם בזכות הטכניקה וגם בזכות ההפתעה שהיא מספקת שוב ושוב.
מאיר מעבירה סדנאות כבר 13 שנה. היא למדה עיצוב מוצר במכון הטכנולוגי חולון, HIT ובמסגרת חילופי סטודנטים נסעה לצ'ילה, שם למדה עיצוב טקסטיל. שנתיים לאחר מכן שבה לצ'ילה כדי ללמוד הדפס. התוכנית המקורית שלה הייתה להקים מקום שעיקרו ייצור, אבל המפגש עם המשתתפים שינה את הכיוון.
"בהתחלה חשבתי שהסטודיו יהיה יצרני ואעסוק בהדפס, אבל גיליתי שאני יותר נהנית ללמד", היא מספרת. "לאט תחום הלימוד והסדנאות השתלט על עיקר הפעילות".
הציור נולד במגש
בסדנת המרבלינג מתנסים בשתי מסורות של יצירת דוגמאות על פני מים והעברתן למשטח. הראשונה היא אברו, Ebru אמנות המזוהה עם טורקיה, שבה למדה מאיר את הטכניקה. מטפטפים ומניחים צבעים על פני אמבט נוזל, מעצבים אותם בעזרת כלים, ולבסוף מניחים עליהם נייר שקולט את הדוגמה. אמנות האברו נכללת ברשימת המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של אונסק"ו.
בגרסה הנלמדת בסטודיו, מסבירה מאיר, משתמשים במים שהוסמך מרקמם באמצעות חומר המופק מאצות. הצבעים מתפשטים על פני הנוזל, ובעזרת תנועות עדינות אפשר למשוך אותם לקווים, לסלסולים ולצורות המזכירות עורקי שיש. מכאן גם השם מרבלינג, מלשון Marble שיש. מסורת קרובה של ניירות משוישים מוכרת גם מפירנצה, שבה פועלים בעלי מלאכה המלמדים את השיטה.
רגע ההעברה הוא אחד משיאי הסדנה. הדוגמה שעד לפני שנייה נעה על המים מתגלה פתאום כהדפס שאפשר להחזיק ביד. בסטודיו עובדים גם על בד, התאמה שמאפשרת לקחת את העיקרון המסורתי אל עולם הטקסטיל וליצור פריט שימושי. בכל פעם מתקבלת תוצאה מעט אחרת, משום שגם תנועה קטנה משנה את הציור.
הטכניקה השנייה היא סומינאגאשי, אמנות יפנית ששמה מתורגם כ"דיו צף". כאן עובדים באופן מסורתי עם דיו על פני מים לא מוסמכים. נגיעות מכחול יוצרות טבעות עדינות, וזרמי המים ותנועת האוויר משנים אותן לקווים גליים, לפני שהדוגמה מועברת לנייר. התוצאה עשויה להזכיר אדוות, חתך של גזע עץ או קווי נוף מופשטים.
יש בעבודה הזאת משחק מעניין בין כוונה להפתעה. בוחרים צבע, מחליטים היכן לגעת, מתבוננים במה שנוצר ומגיבים אליו. ככל שמתקדמים, מתעורר החשק לנסות עוד שילוב ועוד תנועה. קל להבין מדוע גם מי שמגיע בלי ניסיון נשאב פנימה.
מתנה של כמה שעות יחד
"אני מרגישה שבמיוחד בזמן האחרון אנשים זקוקים לזמן שכולל חוויה", אומרת מאיר. "אנשים מחפשים סדנאות כמתנות ומגיעים לחגוג. משפחה שבאה ליום הולדת, זוג שמגיע לחגוג יום נישואים. הם רוצים זמן איכות, כמה שעות לא לחשוב ולהיות בעשייה".
היצירה נותנת למפגש מוקד משותף. אפשר לדבר, להתייעץ, להתפעל מהדפס של מישהי אחרת, ואפשר גם לשתוק ולהתרכז בצבע. אין צורך להגיע עם רעיון מגובש או עם יכולת ציור. ההנחיה מאפשרת להתחיל, והסקרנות כבר מובילה הלאה.
"אלה טכניקות שיחסית פחות מוכרות, ואנשים מופתעים", היא אומרת. "מי שמגיע לסדנה מופתע מהתוצרים שיצאו לו, גם בלי רקע. הרוב המוחלט יוצאים עם תוצאה שהם מתגאים בה. לא צריך כישרון כדי לקבל תוצר יפה ממש".
לצד המרבלינג מציע הסטודיו סדנאות נוספות של טקסטיל והדפס, ובהן שיבורי, ליבוד במחט, ליבוד רטוב והדפס שמש. אלו סדנאות נפרדות, שכל אחת מהן מציעה דרך אחרת להכיר חומר ולעבוד בידיים.
שיבורי היא משפחה של טכניקות צביעה יפניות: מקפלים, קושרים, מכווצים או מהדקים את הבד לפני הצביעה, וכך מגבילים את חדירת הצבע לאזורים מסוימים. כשפותחים את הקשירות והקיפולים מתגלות הדוגמאות. גם כאן, חלק מההנאה טמון בהמתנה לרגע שבו רואים מה נוצר בפנים.
בליבוד הופכים סיבי צמר לחומר מלוכד. בליבוד רטוב עושים זאת בעזרת מים, סבון וחיכוך. בליבוד במחט משתמשים במחט בעלת זיזים, שדקירותיה מסבכות את הסיבים זה בזה ומאפשרות לעצב צורות ונפחים.
הדפס השמש הנלמד בסטודיו הוא ציאנוטייפ, תהליך צילום היסטורי שבו מצפים נייר או בד בתמיסה רגישה לאור. מניחים עליו עלים, חפצים או דימויים וחושפים לשמש. האזורים המכוסים נשארים בהירים יחסית, ובתהליך הפיתוח והשטיפה מתגלה הכחול האופייני.
המשותף לסדנאות הוא המפגש עם תהליכים שדורשים זמן, תשומת לב ומגע. מאיר מתאימה מסורות של מלאכת יד לחיים העכשוויים, עם אפשרות ליצור גם דברים שישמשו בבית. ובכל זאת, כשאני חושבת על הסדנה, אני חוזרת קודם כול למגש המים ולריכוז הנעים שהתעורר מולו. לטיפה הקטנה שהוספתי, ולדוגמה שלא ידעתי שתצא ממנה.
התרעות פיקוד העורף