מלחמה אינה נחרטת בזיכרון הציבורי רק באמצעות האירועים שהתרחשו בה, אלא דרך האופן שבו הם מתועדים ומסופרים. שירים, סרטים, מחזות ועדויות אינם רק משמרים את העבר; הם מעניקים לו צורה, מדגישים היבטים מסוימים ומעצבים את התודעה הקולקטיבית. הזיכרון של מלחמה אינו תיעוד יבש, אלא תהליך מתמשך של בחירה ופרשנות.
אלא שמאז שנות השישים התמונה השתנתה מן היסוד. עם התרחבות הערוצים ועליית הרשתות החברתיות, התפצלה מדורת השבט. כפי שמצביע ערב, ריבוי מוקדי השידור מצמצם את האפשרות שתמונה אחת תהפוך לאייקון מוסכם. מאז שבעה באוקטובר 2023, השאלה הזו מתחדדת במלוא עוצמתה.
המשימה המרכזית של התרבות והתקשורת בשנים הבאות אינה לייצר סיפור אחיד שכולם ייאלצו לקבל, אלא לאפשר תיעוד, עדות ופרשנות מבלי למחוק את המורכבות. הזיכרון של שבעה באוקטובר עדיין נכתב, והשאלה אינה רק אילו תמונות יישמרו בארכיון, אלא אם נוכל להמשיך להתווכח על משמעותן בלי לוותר על ההכרה בכך שהן חלק מאותה היסטוריה.
התרעות פיקוד העורף