1912 , הם תיארו את מדבר יהודה כשחור, כך ראו אותו. זה היה עולם רחוק ממה שהכירו.
בינתיים הפך הירקון למעוז התרבות של תושבי העיר, שהיו מגיעים אליו בשעות היום לשוט בסירות ולקפוץ ראש לנחל, ובשעות הלילה היו מתגנבים זוגות־זוגות לנשיקות רומנטיות מתחת לעצי האקליפטוס. שם, בינות לפרדסים שופעי הפרי, הוקמו בתי קפה קטנים, בהם "גן הוואי", שהיה בבעלות משותפת של חיילים יהודים משוחררים מהצבא הבריטי ושל איברהים אל־בידאס, תושב שייח' מוניס.
בהיעדר אופציה של התפלה או מחזור מי השופכין, נחנך בראש העין המפעל היומרני בשנת 55 ' בקול תרועה רמה, ובשנת 60 ' כבר שאב כ־ 90% ממי הירקון. כתוצאה מכך נעצרה זרימתו כמעט לחלוטין, אפיק הנחל נסתם, והוא הפך למפגע תברואתי.
היישובים שעוברים דרכו. במשך שנתיים נוקה הנחל ונערכו עבודות שיקום מקיפות, אבל הירקון לא שב לעוצמתו ולמהותו.
פרויקט ירקון־נגב מזכיר את ייבוש החולה, שנערך גם הוא באמצע שנות ה־ 50 . ייבוש האגם והביצות הסמוכות אליו לצורך הגדלת שטחי הקרקע החקלאית באזור נראה לפרנסי המדינה כמעשה הציוני הראוי ביותר שיש לשאוף אליו. גם במקרה זה, כמו בירקון, עם הזמן התברר כי למעשה היו השלכות סביבתיות מרחיקות לכת. בשני המקרים חל ניסיון מאוחר לתקן את הטעות ההיסטורית, אולם גם הירקון וגם החולה הם כיום פארקים מעשי ידי אדם, שלא שבו לגדולתם ואת הגלגל כבר לא ניתן היה להשיב לאחור.
"אפשר לראות בטבע חומר גלם, ואפשר לראות בו חלום של הרמוניה טוטאלית, שזה בעצם מה שא"ד גורדון העניק לנו, את התפיסה האקולוגית שאומרת שאפשר לאט לאט לעשות דברים עם הטבע, ולא צריך מיד לחפור תעלות וליצור מבצרים".
התרעות פיקוד העורף