לא רואה בעיניים: איילת רובינסון מטפסת עוד צעד בדרך לפריצה הגדולה

האם אכן הכל שפיט? האם ניתן לנעוץ בכל דבר את פגיון הסאטירה? – אני שואל את השחקנית והזמרת איילת רובינסון, לקראת עלייתה לאוויר של "הכל שפיט" "הכל שפיט" (ימי שישי, החל מה-6 בפברואר. 21:30. ערוץ 1), תוכנית סאטירה חדשה בכיכובם של אושרי כהן, אפרת בוימוולד, הילה סעדה, רונית אברמוב, משה אשכנזי, נועם יעקובסון, רוי מילר ורובינסון.

"סאטירה במהותה אמורה לבוא בלי גבולות ובלי אג'נדות של לעשות נעים", משיבה רובינסון. "השם מחייב. מן הסתם יחכו שהתוכנית תיגע בדברים שבתוכניות אחרות של סאטירה לא נגעו בהם, בלי לחוס על אי אלה פרות קדושות".

"לדעתי, לא הכל צחיק. אמנם זה נהיה מגניב לצחוק גם על דברים קשים, אפילו על השואה, אבל מצד שני להומור יש אחריות. אם הוא פוגע במישהו, צריך לחשוב טוב טוב אם יש לזה ערך. לכן, אם אתה שואל אותי, לי יש גבולות ולא אלך להצחיק בכל מחיר".

"טבעה של סאטירה שתצליף, לא?"

"לכל הכיוונים".

"כמי שנמצאת בברנז'ה, ידוע לי שלרוב לתוכניות כאלה יש, דווקא, אג'נדה שמאלנית. גם אם לא נלך לכיוון ההפוך, לא תהיה אג'נדה מובהקת כזאת. מה שמפריע לי זה שאנשים באים עם איזושהי אג'נדה, ואז הם מנסים להכניס את המציאות לתוך האג'נדה הזאת בכל מיני דרכים. באשר אלי, גם אם אני באה ממשפחה דתית לאומית, אין לי כוונה לשרת אף אג'נדה, אלא לשים מראה על דברים שצריך להתייחס אליהם".

לפני כן הרעידה רובינסון את הבמה בהופעה מבריקה מול הראל סקעת בהצגה "כמעט נורמלי". "התפקיד של דיאנה גודמן שם הוא תפקיד חיים", היא משוכנעת. "אחרי 4 חודשי חזרות מעמיקים עם הבמאי חנן שניר, נדרשתי להתמודד שם עם דמות שלוקה במאניה דיפרסיה. מצד שני יכולתי להוכיח את עצמי בשירה יותר מאשר בהרבה הצגות אחרות. כשההצגה, שבה השקענו את הנשמה ואת הנפש, הגיעה לסוף דרכה אחרי ההצגה ה-50, נשארתי עם טעם חמוץ-מתוק, בידיעה שאין עוד הרבה תפקידים כאלה, גם אם ההצגה לא הייתה קלה לקהל לעיכול".

עד שתתחולל הפריצה המיוחלת של רובינסון, היא משכה תשומת לב בתפקיד של רחב במחזמר "יריחו", שהועלה בחג המחזמר האחרון בבת ים. "כשאני פוגשת חומר טוב, אני לא רואה בעיניים", היא מצהירה. "מחזמר כזה, כפי שכתבו אותו צפריר קולת וגיא ויינגרטן, צריך להיכנס לקנון הישראלי".

"הזהרתי מראש את המשפחה שלי, אבל הם באו ונהנו. 'כל עוד את לא מתפשטת יותר מדי, זה בסדר', הם אמרו לי".

מסיפורה העסיסי ניתן לרקום מחזה מסקרן. "כנראה, לא הייתי מספיק מפורסמת כדי להכריז על יציאה דרמטית מהארון", רובינסון, הלסבית המוצהרת זה מכבר, מעירה בשנינות. "לשמחתי, המשפחה שלי מקבלת בצורה מדהימה את בת הזוג שלי, שני".

"לא שאני יודעת, אבל מלכתחילה עשיתי החלטה שלא אהיה בארון מבחינה מקצועית ופומבית. אין לי מה להסתיר ואין לי במה להתבייש. בעצם ההחלטה הזאת נתתי גב לבנות אחרות באותו מצב".

לסיום, רובינסון היא לא רק שחקנית מרתקת, אלא גם זמרת עם קול מדהים, שלדבריה לקח לה המון זמן להיפתח בכיוון הזה, ורק עכשיו היא מעזה להתאפס על אלבום בכורה, בהפקתו של קובי ויטמן, יוצר אופרת הרוק "מלחמה", שהיא הייתה אחת משחקניותיו. אם בא לכם להתרשם, אתם מוזמנים להופעתה הקרובה שתתרגש בראשון הבא, 8 בפברואר, 20:30, ב"צוזאמן", לילנלבלום 25, תל אביב.