צחוק מעבודה: "הכל שפיט" לקחה את הסאטירה הישראלית בפנייה חדה ימינה

אידלסון היה העורך הראשי של ״צחוק מעבודה״ במשך חמש עונות, ערך וביים את שעשועון הטלוויזיה ״ווייפ-אאוט״ בערוץ 10 וגם היה עורכו הראשי של טופז כשזה שידר בערוץ 10. ״אני לא רואה הבדל בין לערוך פאנצ׳ים של סטנד־אפ לפאנצ׳ים של סאטירה, זה די דומה״, הוא אומר בהתייחסות לאותה השוואה בין 'הכל שפיט' לפרויקטים האחרים שעמד מאחוריהם בעבר, ״כמו־ בן שהתעסקות באקטואליה ובסאטירה זה יותר מעניין. לא יצא לי עד עכשיו לעשות את זה, ואני שמח שזה קורה״.

״אנחנו משתדלים להיות מצחיקים. אם זה מצחיק, אז סולחים לך. השאיפה שלי היא שנהיה נוקבים ונושכים. עיקר עבודתי הוא לא מה אומרים, אלא איך אומרים את זה מצחיק״.

״אני אקח לדוגמה את המערכונים שבהם התנגחנו בבג״ץ. ברור שזה נושא מצוין שעוד לא נגעו בו. הדילמה הייתה אם ללכת על פאנצ'ים של סטנד-אפ, או ללכת על האבסורד. החלטנו ללכת דווקא על האבסורד״.

״זו תעלומה. עד לשלב שבו אתה רואה את התוכנית בבית בטלוויזיה, עם האישה והחברים, ואתה שומע אותם צוחקים, אתה לא יודע. אנחנו לא יורים באפלה, בכל זאת לכותבים שלנו יש הרבה ניסיון. אנחנו סומכים על עצמנו״.

״לא. אני איש טלוויזיה. נקראתי לדגל כשב'לאטמה' הבינו שהם לא יעמדו לבד במשימה. הם עשו שנים רבות תוכנית טלוויזיה, אבל לא עמדו בסדרי הגודל של להרים חומרים שבועיים, דד-ליין, וביקורת, מה עוד שלערוץ הראשון יש רף מסוים. אני באתי אך ורק כאיש טלוויזיה, והתחברתי לא מתוך אג'נדה פוליטית, אלא דווקא בגלל שהזווית שונה ממה שאני מכיר״.

״לפעמים זה מעצבן, אבל מה שמצחיק - מצחיק. לא משנה מאיזה צד זה בא. אני מכיר את הדעות המוצגות, הן לא מופרכות. מדובר באנשי ימין, שהיחידים שבהם המזוהים עם הצד הזה של המפה הם קרולין (גליק - ר״ז) ואבישי (עברי), שאר הכותבים לא מזוהים, ולא יודעים מה דעתנו. זה לא שאין כניסה לשמאלנים. אני העדות לכך״.

״אני לא חושב שהתוכנית יצאה כזו ימנית. מה כבר עשינו? ירדנו על התקשורת שצחקה על שרה? צחקנו על בית המשפט וקיבלנו תגובות מהללות מכל עבר, גם מהשמאל. תקפנו את נתניהו, מימין ומשמאל, מלמעלה ומלמטה. אני לא מרגיש שיצאנו ימניים, אבל אולי אני מאבד את האובייקטיביות. אני מכיר אנשים מהשמאל הרדיקלי, ואף אחד לא אמר לי כלום. אולי בגלל שהם חברים שלי. גם לא מעניין אותי מה חושבים מימין ומשמאל, או אם ראש הממשלה יהיה חבר שלי עכשיו. מה שמזיז לי זה שמישהו יבוא ויגיד לי 'נקרעתי מצחוק' או שיגיד 'עצבנתם אותי'. אני לא פעיל באף מפלגה. אני בסך הכל עושה משהו מצחיק, ולטלוויזיה גם אין בכלל כוח״.

״איפה הוא השפיע מלבד העובדה שהשיג 41% רייטינג?״.

אידלסון מעיד שעדיין לא צנזר קטע מכיוון שהיה רדיקלי מדי, וגם לא חושב שייאלץ לעשות זאת בעתיד. ״צריך לזכור שאנחנו משודרים בערוץ ממלכתי ויש לנו עורך ראשי, יונה ויזנטל״, הוא אומר, ״לא נראה לי שאצטרך לצנזר חומרים, אין פה אנשים עם סכינים בין השיניים. זה כולה אנשים מצחיקים שעושים תוכנית טלוויזיה״.

״לא מעניינים אותי המבקרים, מעניין אותי הקהל. הלוואי על כולנו קריירה כמו זו שהייתה לדודו טופז. אני נותן כבוד למבקרים, לפעמים מסכים, ולפעמים לא. אני לא עובד בשבילם״.

״יש בהן גם דברים נכונים. אנחנו תוכנית צעירה, שרק עשתה את הצעד הראשון. אנחנו בשלב הפיתוח והגיבוש. זה עדיין לא המוצר הסופי. יש לנו עוד הרבה ביקורת להעביר - על הקואליציה, על הפרדת הרשויות כאן. יש לנו הרבה מה לומר על מה שלומדים בשיעורי האזרחות, אבל איך נצחק על הפרדת רשויות כשחצי מדינה לא יודעת מה זה״.

כשנדרש להחלטה לבחור ככוכבי התוכנית דווקא את השחקנים אפרת בוימולד ואושרי כהן, הוא מסביר את ההחלטה: ״היו לנו כמה אופציות ומחשבות על מי ינחה, והחלטנו ללכת על שחקנים ולא על קומיקאים, כי הדמויות של המגישים בהמשך העונה מתפתחות. גם להם תהיה אג׳נדה. כשעשינו אודישנים זה היה תהליך קצר, כי העלינו את התוכנית מהר, כמעט בחופזה. עשינו אודישנים, ואפרת ואושרי היו הכי מגניבים. היו בהחלט אנשים שרצינו והם פחדו להתקרב אלינו״.

״המשטרה, המפכ״ל, מערכת החינוך, אנשי מעמד הביניים שרוצים המון דברים ולא מבינים שזה עולה הרבה כסף. יש עוד נושאים שיזמתי ויעלו בתוכניות הבאות. אנחנו לא רק תוכנית של 'ביבי נגד בודי/ אנחנו מדינה עם בעיות מכאן ועד הונולולו״.

״יש מתנחלים של 'לאטמה', שציפו לתוכנית״.

״אני משער שכן. אנחנו תוכנית מבית היוצר של הערוץ הראשון, התוכנית היא לא 'לאטמה'. 'לאטמה' הייתה תוכנית מחתרתית על איך סותמים לנו את הפה בתקשורת״.

בעיני אידלסון זה די ברור. ״הכל שפיט״ היא רק עבודה, לא שליחות. ״אני לא חושב שעבודה בטלוויזיה יכולה להיות שליחות, לא 'ארץ נהדרת', ולא 'גב האומה'״, הוא קובע, ״אני מעריך את כולן, אבל אם מישהו חושב שהוא משפיע בגלל שהוא בטלוויזיה, אני חושב שהוא נאיבי. המדיום הוא המסר, לא המסר הוא המסר. מי שטוען שבמדינת ישראל סתמו לו את הפה, שיקבל תוכנית״. אז כולם יקבלו. ״בגלל זה יש את יו-טיוב, ובגלל זה הוא מאוד מצליח״.

״חדשות, קריאת עיתונים, חברים שלך, הסביבה. רוב האנשים מצביעים למה שהחברים שלהם מצביעים. הימין טוען שהתקשורת שמאלנית, והימין נבחר פה קדנציה אחרי קדנציה. זה אומר משהו. דעותי שלי התעצבו מתוך מסקנות על מה שעברתי בצבא, בחיי, במדיה הזאת״.

אידלסון שירת במודיעין, כקצין ביטחון שדה של יחידה מובחרת. ״הייתי בעזה וביהודה ובשומרון, ואז גיליתי שיש עוד אנשים חוץ מאיתנו״, הוא מעיד. כשנשאל לגבי מיקומו המדויק על המפה הפוליטית, הוא עונה: ״אני לא מחזיק באותן דעות של העורכת הראשית (גליק)״.

שמאלה יותר - זהבה (גלאון), ושמאלה מזהבה. העבודה והליכוד זה אותו דבר, או שזה ישב בממשלה של זה או ההפך״.

״'ידיעות אחרונות' הוא לא שופר? מי לא שופר? זה בכל העולם, לא רק אצלנו״.

״לא יודע. העולם נהיה מאוד אישי. אנשים חיים בתוך הבועות של עצמם, וגם העיתונים הם במה לצורכי העם. מה נעשה? נחליף את העם?״.

״אם אני רוצה לשנות אני אהיה פעיל פוליטי, ארוץ לכנסת, לא אעשה טלוויזיה. כל התקשורת היא בידור. התקשורת עוקבת אחרי פייסבוק כדי לקבוע סדר יום. זה עצוב, אבל צריך לחשוב איך התקשורת יכולה למלא תפקיד בעולם הזה, אבל עיתונים ותוכניות זה בידור להמונים״.