24 סיבובי מחיאות כפיים לראש הממשלה בנימין נתניהו ספר שדר ה-BBC במהלך הנאום אתמול בקונגרס. התופעה המפליאה וחסרת הפשר הזו חוזרת על עצמה זו הפעם השלישית – איך זה שנתניהו מעלה באוקטאבה אחת את קולו, מקמץ את אגרופו, ובית הנבחרים האמריקאי, כפודל מאולף היטב, מזנק על רגליו ומתחיל מיד להטיח כף יד אחת בשנייה, כשהמהדרין צועקים מאחורה בראבו בראבו. בלתי אפשרי להבין את זה.
מי שהתרגום הסימולטני בתחנות הישראליות הטריד אותו, היה יכול למצוא מנוח באחת מהתחנות הזרות, והיה מגלה שגם שם גוברת ההתרגשות מביצועיו, לפחות הרטוריים, של ראש הממשלה. כשהגיע נתניהו לעניין שלא חשוב אם דאעש או איראן יחזיקו בנשק גרעיני, התוצאה תהיה אסונית כך או כך, החל הבמאי הבריטי להידלק בעצמו, ולהציב כתוביות על המסך, המצטטות את דברי ראש הממשלה. או אז אפשר היה לדעת שראש הממשלה השיג את מבוקשו – זה הפוליטי לפחות. כי אם הבריטים הצוננים נדלקו, אז בטח המתלבטים בישראל החמימה מתנודדים לפחות ברגע הזה ימינה.
דווקא האולפנים בישראל לא נחלו הצלחות גדולות. אף ערוץ לא השיג איזה קליבר שיפרשן: לא יעלון, לא בוז'י, לא ליברמן. אנשי השורות השניות נשלחו לקרב: ישראל כץ ואיתן כבל בערוץ 1, שלי יחימוביץ', גלעד ארדן ודן מרגלית שנראה כאילו הוא באמצע תיקון מכוניתו במוסך בערוץ 2, ו"דוקטור" יעל שטרנהל בערוץ 10.
הפרשנים התווכחו אם הנאום היה טוב והגיעו למסקנות המפתיעות בהתאם לעמדתם הפוליטית. אני עוד הייתי עסוק בחזרה לשגרה. איכשהו חששתי לאורך כל הנאום מאיזו פאדיחה בסגנון שראש הממשלה יקרין סרטון של רוחאני תובע שוקולד בטיסה, או שיחלק לכל חברי הבית דגם מוקטן של צנטריפוגה בחתימתו האישית. דבר מאלה לא קרה, הנאום מאחורינו, סוף סוף אפשר לחזור לשגרה.