אלה העובדות: נירית פלד היא אמנית ישראלית המתגוררת באמסטרדם. אוהדי אייאקס אמסטרדם, קבוצת הכדורגל העירונית, אימצו לעצמם לפני שנים את המגן דוד הכחול הישראלי כסמל, את דגל הכחול־לבן כקישוט, הם שרים ביציעים גרסה של ״הבה נגילה״ (״הבה נגילה היי היי היי״) בלי להבין בעצם מה הם שרים. הם מכנים עצמם ״היהודים״ אבל בכך מסתיים הקשר. אין להם מושג על מנהגי ועיקרי הדת, ואין להם סקרנות ללמוד מה הם. הבעיה כאן אינה של אוהדי אייאקס. הבעיה היא של נירית פלד. אם לנסח את הבעיה שלה יותר במדויק הרי שהיא זו: עומס רצינות איפה שלא צריך. חוסר חוש הומור.
יום אחד אני לא אעשה מה שמשפחת הרמן עשתה. כלומר כל החיים אדבר בחולמנות על כך שיום אחד אדחוס את המשפחה לקרוון ואצא למסע בן שנה שלמה בפינות נידחות של כדור הארץ שיש להן שמות כמו לאוס, או מיאנמר, ולקינוח נקפוץ כולנו לנפאל פינת ההימלאיה ונטפס על האוורסט. אבל לא כל כך עמוק בלב אני יודע היטב שהיום הזה לא יגיע לעולם. באורחן במדבר יהודה, קרוב לוודאי באחת בלילה, יימאס לי מהמזרן הדק, היבחושים והחול בישבן, ובלאט אעשה את דרכי ללינה בתוך האוטו הממוזג.
הסדרה - בת חמשת הפרקים - שתשודר בחול המועד פסח, מתארת כצפוי חיי משפחה בסיר לחץ הקרוי טיול בקרוון. מי שמתכנן טיול כזה, מומלץ לו לצפות כדי לדעת מה עומד בפניו. מומלץ בהחלט גם למי שמתלבט. באופן אישי, דעתי לא השתנתה לגבי טיול כזה. אני ממשיך לפנטז עליו, ויום אחד, בהחלט וללא ספק, לא אצא לטיול כזה שמשפחת הרמן יצאה אליו.