לייבו, אוהד הפועל חיפה בעונת האליפות היחידה ב־99׳, הוא לוזר מוחלט שמשוכנע שקיים קשר ישיר בין תוצאות משחק השבת לחייו. כל עוד הקבוצה מפסידה, הכל מסתדר לו, כי זו קבוצה גרועה במיוחד ואלה הם חייו וזה גורלו.
מחזאים וכותבים שיבחרו להשתתף בתוכנית יקבלו תמיכה כספית בסך של עד 20,000 שקלים, כהשקעה בפיתוח המחזה, ויצוותו אליהם מנחים מקצועיים מתוך מאגר מגוון של אנשי מקצוע מהבולטים בתחום, שיסייעו להם בפיתוח ובעריכת המחזה.
במסגרת הפרויקט הופקו, בין היתר, המחזות ״חמוצ״ מאת ג'ייסון דנינו, ״אינטימיות״ מאת רוני קובן ו״הפרקליט״ מאת דניאל כהן לוי. ב-2014 יצא לדרך המחזור השני של הפרויקט. לקול הקורא ב-2014 נענו 130 כותבים, ושבעה שנבחרו מתוכם זכו לליווי ולתמיכה בסך 20 אלף שקלים, והם מסיימים את תהליך הפיתוח בימים אלה.
להב, בעל היסטוריה עשירה בעיתונות, הוא מחזאי ותסריטאי פורה מאוד. קשה למצוא תוכנייה ששמו אינו מתנוסס עליה. מתברר שיש חיים מחוץ לעיתונות. רק ביום ראשון האחרון עלתה בתיאטרון הקיבוץ ההצגה השביעית שכתב לילדים, ״שבת בבוקר״, המבוססת על שירי יוני רכטר.
״לא. בשיח התרבותי והתקשורתי, האקדמיה בדרך כלל שלטה. לתיאוריות אקדמיות יש כוח, במיוחד בקולנוע. אנחנו הבנו שאנחנו רוצים לשים דגש על הקהל, כלומר על סרטים שנהנו מהרבה צופים. זה הוביל להחלטה שבסדרה הזאת לא יצולמו חוקרים, אלא רק אנשים שהיו שם: שחקנים, במאים ומפיקים שהיו בשטח, ומספרים סיפור שחוו בעצמם. אפרופו ענייני מזרחים, אליטות, הדרות ופו׳ - כמובן שזה בא לידי ביטוי גם בסדרה. קבענו את נקודת ההתחלה בסרט ׳סלאח שבתי', והרי כל הדיון בתוכו״.
פרק 5, למשל, עוסק בשנות ה-80 ובהקמת קרן הקולנוע. ״הקרן יצרה שתי זרועות מקבילות ודי שונות - מצד אחד סרטי איכות, בעיקר פוליטיים שמאלניים, שלא נהנו מהרבה צופים. במקביל, היה קולנוע מסחרי, בעיקר סרטים של זאב רווח, דובי גל וסרטי המתיחות למיניהם״.
״ששנות ה־70 היו שנים נפלאות לקולנוע הישראלי. בין השנים 1976־1979 נוצרו ׳גבעת חלפון אינה עונה׳, ׳הלהקה׳, ׳שלאגר׳, ׳דיזנגוף 99׳, ו׳אסקימו לימון׳. פתאום, כמעט באבחת סכין, הכל השתנה. מי שסבל מזה היו בעיקר יוצרים שלא התיישרו עם הקו ששלט אז בקרנות הקולנוע - אליטיסטי, שמאלני, ואשכנזי. השתדלנו שלכל פרק יהיה גיבור מרכזי, שסיפור הפרק ינוע באמצעותו: אפרים קישון, מנחם גולן, אורי זוהר וכן הלאה. כשהגענו לשנות ה־80, חיפשנו גיבורים להיאחז בהם. לי זה היה ברור לחלוטין שזה זאב רווח. אפשר לאהוב או לא לאהוב את מה שהוא עושה, אבל במונחים של קשר עם הקהל, הוא כוכב ענק״.
רוב הצילומים נערכו על אותו סט. חלק מהצילומים נערכו בחוץ, ובהם הביקור עם רווח בשוק מחנה יהודה: ״יצאנו עם זאביק לשוק. הוא הסתובב שם כמו מלך. בעלי המסעדות התחרו ביניהם לאן ייכנס להסתתר מפני הגשם שירד״.
התרעות פיקוד העורף