שינויים אקוטיים עוברים על תעשיית הטלוויזיה - לא רק בארצות הברית אלא בעולם כולו.
ניתן לראות נטייה ברורה של הצופים לצפיית בינג' בסדרות ושימוש בשירותי סטרימינג, יותר מאשר צפייה בלייב. בהתחשב בכך, קשה שלא לתהות אם בעוד כמה שנים מוסד הלייט נייט הוותיק יגיע אל סופו.
הז'אנר הטלוויזיוני התחיל בשנות ה־50 וגרף נתוני רייטינג מרהיבים, עם ממוצע של 7־8 מיליון צופים בתקופות הטובות. אבל כבר כיום יש מי שמשווים את הלייט נייט לאופרות הסבון, שהולכות ונעלמות מן העולם (נכון לעכשיו, נותרו בארצות הברית רק ארבע אופרות סבון שעדיין משודרות).
נכון לימים אלה, התוכנית היחידה שמצליחה לשמור על מספרים מכובדים היא ״טונייט שואו״ עם ג׳ימי פאלון, של רשת NBC. ברבע הראשון של 2015 ממוצע הצופים שלה עמד על ארבעה מיליון.
התוכנית המתחרה, ״ג'ימי קימל לייב״, משכה ממוצע של 2.7 מיליון ו״הדיילי שואו״ עם ג'ון סטיוארט, שמתכנן לפרוש בספטמבר הקרוב, הסתפקה ב־1.8 מיליון צופים.
להערכת רבים, פרישתו של סטיוארט תביא לצניחה ברייטינג. לצורך ההשוואה, אם התוכניות הללו היו אופרות סבון, בעקבות נתוני הרייטינג הדלים הן היו מוסרות מיד מהאוויר.
יש הטוענים שהשינוי המרכזי שעובר על הז'אנר קשור לפרישה של שניים מהמנחים הוותיקים ביותר בתחום: ג׳יי לנו ודיוויד לטרמן. אבל לא רק. הגורם העיקרי לצניחה ברייטינג קשור, כמובן, לצפייה אונליין. ייתכן שהרבה יותר אנשים צופים בלייט נייט מכפי שניתן למדוד, משום שמיליוני אנשים צורכים אותן ברשת ולא פעם בסרטונים בני מספר דקות שעולים ביוטיוב.
״בדרכים רבות, טלוויזיית הלייט נייט היא משהו שאפשר לצפות בו גם ביום למחרת״, כתב מבקר הטלוויזיה רוברט רורק ל״ניו יורק פוסט״. ״זה אומר אבדון עבור הז׳אנר. כמו אופרות הסבון, בקרוב יגיע היום שבו הז'אנר יכלול בסך הכל ארבע תוכניות מתחרות: פאלון, קימל ועוד אחד או שניים. כשג׳וני קרסון הנחה את הטונייט שואו, אף אחד אפילו לא העלה על דעתו לצפות בתוכנית ביום למחרת, כי זה לא היה אפשרי. היו לו תשעה מיליון צופים מדי לילה״.
כובבי ״עמוק באדמה״ ו״הורים במשרה מלאה״ ישמחו לשמוע שפיטר קראוזה המצוין שוב חוזר למסך הקטן: זה יקרה בסדרה החדשה מבית היוצר של שונדה ריימס, The Catch, ברשת ABC.
הסדרה עוסקת באליס ווהאן (מיריאל אנוס, כוכבת ״דה קילינג״) חוקרת רמאויות שהופכת בעצמה לקורבן על ידי הארוס שלה, ויוצאת למסע נקמה כדי לעצור אותו.
זומבי בויז