חלפו כבר 15 שנים, והרבה מים עברו בנהר האיגואסו, אבל פקונדו ארנה לא שוכח את ביקורו הקודם בישראל.
אז הוא הגיע לכאן כדי לקבל את פרס שחקן השנה בטקס של ערוץ ויוה, על השתתפותו בטלנובלה "בובה פראית", שסחפה את המדינה והפכה אותו למושא הערצה, לא רק פה, אלא בכל רחבי העולם.
"כל כך הופתעתי והתרגשתי, כאילו זכיתי באוסקר", הוא אומר בראיון עמו, שנערך באמצעות המייל לפני נחיתתו בארץ שלשום. "בעיני זה פרס שמבחינת ערך שווה לאוסקר. גם כשזכיתי בפרס מרטין פיירו (טקס פרסי הטלוויזיה בארגנטינה – ג"ע) אני לא חושב שהתרגשתי באותה רמה כפי שהתרגשתי בטקס ויוה בישראל. אני לא אשכח את כל המעריצות ואת האהבה הגדולה של הישראלים כלפי וכלפי חברי שהגיעו יחד איתי".
בעיני זה היה דבר מדהים, בלתי נתפס ובלתי נשכח. זה לא משהו שהיה מובן מאליו. לא הצלחתי לעכל את העובדה שיש לי שומר ראש שצמוד אלי. רציתי לגעת בקהל, לחבק את כולם, להיות עם כולם, אך משיקולי ביטחון לא נתנו לי להתקרב לקהל. אני זוכר את כל המעריצות ההיסטריות שבכו. מבפנים כל כך רציתי ללכת ולחבק אותן, אבל השומרים הפרידו בינינו, וזה משהו שמאוד הפריע לי. אני אדם שאוהב לחבק ולהחזיר אהבה".
ארנה נולד לפני 43 שנים בארגנטינה. כשהיה בן 15 הלך עם חבר לשיעורי משחק, והתאהב. "אחרי השיעור הראשון הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות", אמר. חמש שנים אחר כך קיבל תפקיד קטן בסדרה נשכחת, ובהמשך תפקיד רדף תפקיד. להכרה הציבורית הגיע כשהצטרף לעונה השלישית של הטלנובלה המצליחה "קטנטנות", שם שיחק במשך שתי עונות תפקיד כפול של תאומים זהים. בתחילת דרכו התגלתה אצלו מחלת סרטן מסוג הודג'קין, אבל אחרי טיפולים והקרנות הוא התגבר עליה והמשיך בדרכו.
המראה המצודד שלו הפך אותו לאחד הגברים הנחשקים ביותר בעולם ולשם דבר במדינה הדרום אמריקאית, והצלחת הסדרה במקומות שונים בעולם הביאה לו את התהילה, וגם עבודה ללא הפסקה. שנה אחרי שנה הוא מככב בסדרות גורפות רייטינג, ובעקבותיהן מגיעים גם הפרסים: על "יאגו תשוקת מורנה", "סנטרל 099" ו"לב אמיץ" קיבל את פרס שחקן השנה בטקס פרסי הטלוויזיה בארגנטינה.
אבל למרות ההצלחה הגדולה במשחק, ארנה לא שוכח את אהבתו הגדולה: המוזיקה. בשנה שעברה סיים את צילומי הטלנובלה "מונקה אנד דיה", והחליט לקחת את הקריירה המוזיקלית צעד אחד קדימה. מאז הוא מקדיש את זמנו להופעות עם ההרכב המוזיקלי שלו, Salir a Tocar, שבו הוא שר ומנגן בסקסופון. "אני מאוד אוהב בלוז וג'אז. המוזיקה הזאת קרובה ללבי", הוא אומר. "והסקסופון הוא אחד הכלים הדומיננטיים בז'אנרים הללו, ולכן אני מאוד אוהב לנגן בו. מבחינת המוזיקה שלי, אני אוהב לשלב הכל עם הכל, זה תמיד יוצא הרבה יותר מעניין".
בגיל 23, לפני שהתפרסם, שברה את לבו של ארנה בחורה אחת. כדי להפיג את הצער, הוא יצא למנהרות של המטרו בבואנוס איירס, ובמשך שעות ארוכות ניגן בכלי האהוב עליו. "זאת הייתה אחת החוויות המשמעותיות בחיי", הוא אומר כיום. "אינני רוצה חלילה להצטייר כקבצן, ראיתי את עצמי באותה תקופה כאמן רחוב. זאת הייתה התבוננות שונה ומרתקת על החיים, ונכון לאותה תקופה החוויה הזאת נתנה לי אפשרות לבטא את עצמי ואת היצירתיות שבי. עד היום אני מאוד מעריך ואוהב אמני רחוב, ולפעמים יוצא שאני הולך לטייל כדי לראות אותם מנגנים. האמת היא שגם בישראל יעניין אותי לראות את אמני הרחוב, מקווה שייצא לי".
התרעות פיקוד העורף